מידות טובות | תיקון המידות הוא דבר שהשכל מחייב את כל אדם, אפילו גוי!

בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר נח | לכבוד... אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע

(בראשית ו-ט) "אלה תולדות נח.. את האלקים התהלך נח".

מידות טובות

עיקר מהות האדם הן מידותיו, וכפי מה שמתנהג ע"פ מידותיו, כן הוא, וצריך האדם להשתדל מאד להפטר ממידותיו הרעות, ולסגל לעצמו מידות טובות. כי זה כל האדם.

וצריך האדם למצוא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם. והרבה קידוש ה' – גורמים מידות הטובות, ולהיפך ח"ו הרבה חילול ה' גורם אדם במידותיו הרעות, רח"ל.

וצריך האדם להיות נחמד ונעים וזורם עם הבריות, ולהיות רחמן וטוב לב, ולעזור כשמתבקש (וק"ו בביתו עם אשתו, ומשפחתו).

וכבר אמר החכם: אין היופי במעיל מצנפת ומעטפת, כי אם במידות היפות, ואמר אין חבר טוב כנועם המידות.

ואמר אין תכלית החכמה לדעת המידות המשובחות, כי אם לעשותם!

ואמר בעל המידות הטובות קרוב אל הרחוקים, ובעל המידות הרעות רחוק אל הקרובים.

ואמר המידות טובות תכשיט הנשמה, ושכל הטוב תכשיט החכמה.

ואמר המוסר ייחוס, למי שאין לו ייחוס. ואמר המידות טובות עדיפות על הייחוס כי הייחוס צריך למידות טובות, ואין המידות טובות צריכות לייחוס,

ואמר מידות האדם – מראה לבו.

ואמר מי שמידותיו רעות יהי' מאוס, וכל רואיו ינודו ממנו.

ואמר מי שישרו מידותיו – תנעם מחייתו, ותארך שלוותו, וימעטו אויביו.

ואמר נועם המידות – ינחיל אהבה ויחזק הידידות, והוא מבוא אל מעשים הטובים,

ואמר רוע המידות – נבלות, וסימן על נבלות השורש,

ואמר תיקון המידות הוא רפואת הנפש וכוחותיה.

והנה תיקון המידות הוא דבר שהשכל מחייב את כל אדם, אפילו גוי.

אלא שאצלם זה דרך נימוס וחיצוניות ואילוץ, ואילו אצלינו זו תורה ממש, ופועל בפנימיות נפשנו, וז"ל הרב מברטנורא (בתחילת מסכת אבות), משה קיבל תורה מסיני. אומר אני, לפי שמסכת זו אינה מיוסדת על פירוש מצוה ממצוות התורה, כשאר מסכתות שבמשנה אלא כולה מוסרים ומידות, וחכמי אומות העולם – ג"כ חיברו ספרים כמו שבדו מלבם בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חבירו, לפיכך התחיל התנא במסכת זו "משה קיבל תורה מסיני", לומר לך, שהמידות והמוסרים שבדו המסכתא – לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם, אלא אף אלו נאמרו בסיני. ע"כ.

והנה לפעמים קורה שיש סתירה והתנגשות בין ההליכה והתנהגות בדרכי נועם ורצון ה', הן במצבים שחייבים לאפרושי מאיסורא, ועוד מצבים שאי אפשר להחניף ולהעלים עיניים ולחלק כבוד למי שעושה נגד רצון ה' בעליל, כי אסור להחניף לרשעים ולעודדם אפילו בעקיפין לעשות דברים נגד רצון ה', ואזי צריכים להשתמש עם מידת ה"עזות דקדושה", ואם אין ברירה גם להתבטאות ולפעול בתקיפות הראוי.

וזה לשון הביאור הלכה (סי' א, ס"א, ד"ה ולא יתבייש) שאם הוא עומד במקום שיש אפיקורסים המתקוממים על התורה, ורוצים לעשות איזה תקנות בעניני העיר, ועי"ז יעבירו את העם מרצון ה' ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו, בכגון זה מצוה לשנאתם ולהתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל, ודוד המלך ע"ה אמר (תהלים קלט-כא,כב) הלא משנאיך ה' אשנא, ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים וגו'.

וכן כשנמצא בין אנשים שמזלזלים במצוות והלכות – אל ימנע בגללם מלעשות ולקיים את ההלכה, אע"פ שהם לא אוהבים את זה וכו'.

וזהו בחי' את האלקים התהלך נח אע"פ שהתהלך תמיד בנח ונחת ומידות טובות, מ"מ כשהגיע למצב, שיש התנגשות עם רצון ה', את האלקים התהלך נח. צריך לעשות את רצון ה' שהוא מעל הכל.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר