מה זה גאולה ?

שאלה:
הנה חג הפסח עבר ואנחנו כבר נגאלנו…
להגאל, מה זה אומר למעשה 'גאולה'?

תשובה:
א] בשביל לדעת מהו גאולה צריכים אנו לדעת תחילה מהו גלות. הגלות הוא המציאות בו אנו חיים בהסתכלות של טבע, אין רואים השגחה פרטית, העיניים סתומות מלראות את כל הנסים והנפלאות הסובבים אותנו, הלב טרוד ולחוץ, לא רגוע, המח מלא בבלבולים. אדם מרגיש שהוא בודד בעולמו וכאילו אין מי שמתייחס אליו וצריך אותו, ופשוט שוכח שהוא ממלא כאן תפקיד מאוד נחשק ומכובד בעצם קיומו.
כך היה המצב של עם ישראל במצרים שלא ידעו מה'. עד שבא השי"ת וגאל אותם באותות נוראות, ונתוודע בעולם כולו כי ה' הוא המלך על כל הארץ. ולא זו בלבד, אלא שנתגלה שכל סיבת הבריאה שה' ברא את העולם היה רק בשביל ישראל, כי הוא בחר בעם ישראל שהם יהיו העם שיעשו רצונו וימליכו אותו.
נמצא בפשטות שהגאולה היא: א. לדעת מהמציאות של ה'. ב. לדעת שאנו עם הנבחר העושים רצון ה'.
ולזאת אנו מצפים ומשתוקקים כבר מעתה שנזכה באמת להגאל גאולת עולם, שהמח שלנו יהיה מיושב ויזכור תמיד מה', ויחשוב רק ממנו. והלב יהיה שמח ורגוע, מלא באהבת
ה' ויראתו, מתוך ידיעה שאנו רצויים ואהובים לפניו.
ב] כל האמור הוא בכלליות האמונה, כמובן שיש לכל אחד לצייר בדעתו בפרטיות יותר, היכן הגלות שלו, היכן האמונה אצלו חסרה, ואיך הוא עתיד להיראות בשעת הגאולה, לחיות עם מח מאיר ולב שמח. כי ככל שייטיב לצייר זאת לעצמו כך באמת יגדלו הכיסופין והציפייה לגאולת הפסח.

שאלה:
מה למעשה עיקר המעכב אותנו מהגאולה?

תשובה:
א] כפי שהיה בזמן מצרים: "ולא שמעו אלי מקוצר רוח ועבודה קשה". א. לא שמעו למשה ולא האמינו בצדיק שיכול לגאול אותם. ב. לא שמעו בקולו מחמת שחיו בקוצר רוח מרוב עבודה קשה. הכל עומד על אמונת צדיקים. אמונת צדיקים אין פירושו רק להאמין שמשה רבינו היה צדיק, אלא להאמין שהוא צדיק כללי שורש נשמות ישראל, שיש בכוחו להוציא אותי ממש מקושי השעבוד ולהאיר לי הדעת לדעת את ה', לחיות במקום אחר לגמרי, ממציאות החיים שאני כה רגיל בה.
ואמונה זו מתבטאת בכל פעם שפותחים ספר של הצדיק, ובא להתייעץ עם צדיק תלמיד חכם בהלכה ובדעת רבינו נחמן מברסלב, צריך להתחדש באמונה: 'הנה כאן בדיבור זה מונח העצה של החיים שלי, שיכול להביא לי חיים אחרים ממש'.

ב] ולמה באמת במצרים היה להם קשה להאמין בצדיק הגואל, והרי הם כה צעקו לה' על קושי השעבוד? לזה אומר הכתוב: "מקוצר רוח ועבודה קשה", כלומר הם היו כה טרודים בגלות, ואפילו שצעקו וזעקו על גודל צרתם, לא היה להם פנאי במוחם לצייר מציאות של גאולה, אפשרות חיים של חירות, ולא של עבדות.
הם כה התרגלו למציאות החיים האלו, שלא העלו בדעתם שבאמת יש לצדיק עזרה ועצה בשבילם. ולא רק שלא יכלו להאמין לו, אלא הם גם ראו בעיניהם שכאשר משה בא
לגאול אותם, תיכף הכביד עליהם פרעה את העבודה, וכך גבר היאוש שלהם, עד שאמרו, לא כדאי לנסות אפשרות אחרת.

ג] ואפילו שצעקו וזעקו לה', בכל זאת יש מציאות שאדם מוכן לצעוק ולזעוק, אבל באמת הוא מפחד להתקדם ולהתחיל חיים חדשים, כי מי יודע מה העתיד טומן בחובו, ובלי משים לב הוא מעדיף את חיי הקושי ובלבד שלא להתחיל נסיונות חדשים.

ד] עוד הסבר מגלה רבינו (ליקו"מ סי' פ"ו תנינא), 'מקוצר רוח ועבודה קשה', שכל כך לא האמינו בעצמם, וחשבו שצריך עבודות קשות והרבה התאמצות בשביל להגאל, ולא יכלו לצייר לעצמם שבמצוות פשוטות ובעשייה קלה של רצון ה' אפשר להגאל. 

ה] עוד מובא (ליקוטי הלכות תפילין ו' בשם ילקוט ראובני) שכל כך היו קטנים ושפלים בעצמם עד שלא האמינו בעצמם שהם ראויים להגאל. וכשנחזק עצמינו להאמין שאנו ראויים להגאל, נזכה בקרוב לגאולה שלימה ברחמים.