מה מביא את האדם לחובות ?
העולם (מפעלי הישועות) מוכרים לנו ולכם – את המפתח לישועה.
אבל השאלה היא לא איפה המפתח… כי גם אם נמצא את המפתח,
הרי ישנם עליות וירידות בחיים, מרווחים רוצים עוד ונכנסים שוב לאותה צרה הלוואה.
אז השאלה היא מה מביא את האדם לידי חובות ?
אם נדע להזהר מהעבירה והעוון שמביא את האדם לידי חובות,
נוכל בנקל לא ליפול כל פעם מחדש לחובות והלוואות.
רק להינות מהרווח ולהתפרנס בנחת.
איפה המפתח לישועה ?
תפילה להנצל מטרדת הממון – בזכות וכוח המזוזה !
ספר שיחות הר"ן – אות – קיב :
הנה יש עברה שעונשה של עברה ההיא שיהא בעל חוב תמיד,
ואפילו יעשה כל טצדקי דאפשר והתפעלות לא יועיל כלל. ויהיה בעל חוב תמיד.
ולפעמים גורם העברה שמפיל גם אחרים להיותם בעלי חובות.
(שימו לב רבינו לא גילה מהיא העבירה).
(ובכל זאת נתן לנו רבינו עיצה לתיקונה)
ולזה יש עת שנעשו כמה בעלי חובות בעולם, זהו מחמת העברה הנ"ל שנתגברה בעולם חס ושלום:
ועצה לזה. לשוב בתשובה בכלליות ולהתחנן לפני השם יתברך להצילו מעברה זו ולהתחרט בכלליות על עברה זו.
ועת לשוב על זה הוא כשהוא במחין דגדלות אזי טוב להתחרט ולחזור בתשובה ולבקש מאת הבורא יתברך על זה.
ליקוטי מוהר"ן – כג
אומר רבינו : תאוות ממון כלולה מכל העבודות זרות –
ועבודה זרה היא חובה (עיין רש"י לך לך בפסוק וירדפם עד חובה).
שמכרעת את הכל לכף חובה. וכל המתדבקין בה הם בעלי חובות,
כמו שאנו רואים בחוש, שזה המשא תלוי בצואר בני אדם, שאין מסתפקין בממונם.
ולווין ממון מאחרים, ונדמה להם שהם משתכרין שכר הרבה, ואחר כך מתים בעלי חובות.
ואם אינם מתים בעלי חובות, הם בחייהם בעלי חובות, ומטריחים את עצמם בטרחות גדולות,
ומסכנים את עצמם בסכנת דרכים, בשביל שכר מעט, בשביל לשלם חוב אביהם (עיין כל העניין בליקוטי מוהר"ן),
חוב עבודה זרה, תאות ממון, אין לו שום קיום ומעמד, הינו שאין לו ממון, הנקרא יקום וכו' כנ"ל.
וזהו: 'שקרא לא קאי' כנ"ל כי עבודה זרה אל אחר אסתרס ולא עבד פרין כמבאר שם במאמר הנ"ל היטב.
כי על פי הרוב, אלו הרודפים ביותר אחר תאות ממון, הם מתים בעלי חובות, ומאומה אין בידם.
ואפילו אם אינם מתים בעלי חובות, הם בחייהם בעלי חובות לתאותם.
שהם מתאוים כל כך לממון הרבה, עד שהם רצים ויגעים מאד כל ימיהם ביגיעות גדולות,
ומסכנים עצמם בסכנות גדולות, בשביל למלאת תאותם, כאלו היה עליהם חוב גדול לשלם,
היינו חוב העבודה זרה וכו', כמבאר לעיל. ובאמת כל ימיהם אינם יכולים למלאת תאותם…
(וזה חסד מאת השם שלא ישכחו את התכלית. ונמצא העיצה הטובה היא פשוט ללמוד להינות ולחיות עם מה שיש לא לרדוף ולא לקחת הלוואות מעל היכולת כדי אולי ושמא ימצא למלא תאוותו).
ליקוטי מוהר"ן – לח
כל המלשינות והרעות שדוברים על אדם, בא מרוח סערה, מאחר הדברים הזה.
כי הוא בחינת קץ כל בשר (בראשית ו') שעושה קץ וסוף לכל בשר:
ובני אדם שהם דנים את כל אדם לכף חובה, וחוקרים תמיד על חובות בני אדם,
הם מבחינת קץ כל בשר. כמו שכתוב (איוב כ"ח): "קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר",
(עיין בזוהר מקץ קצ"ג.), שהוא חוקר תמיד לעשות תכלית וכליון לכל דבר, ולעורר דין ולהלשין ולקטרג,
(נמצאנו למדים :
א – לא לרדוף אחרי מותרות.
ב – לא לחקור אחרי חובות של בני אדם.
ויש להגדיר מה הכונה בזה – ואין כאן המקום להאריך…
ג – לא לקחת הלוואות מעל היכולת (והכל לפי העניין וטוב להתייעץ לפני).
ד – לקבל מוסר ותוכחה – כמו שמובא בהמשך.
חושן משפט א, הלכות הלוואה ג.
וּבָזֶה אֶפְשָׁר לִמְצֹא רֶמֶז קְצָת לְמַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
בְּסֵפֶר הָ-א"ב (ספר המידות) הֶחָדָשׁ בְּאוֹת תּוֹכָחָה סִימָן ג
וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ תּוֹכָחָה וְאֵינוֹ נִתְקַבֵּל אֶצְלוֹ
יֵדַע שֶׁיִּצְטָרֵךְ לִלְווֹת אֵצֶל אֲחֵרִים
וְסִימָן לַדָּבָר (מִשְׁלֵי כט), "בִּדְבָרִים לֹא יִוָּסֶר עָבֶד".
וּכְתִיב (מִשְׁלֵי כב), "עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה". עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים סְתוּמִים וַחֲתוּמִים מְאֹד עַד עֵת קֵץ,
כִּי כָּל הַדְּבָרִים שֶׁל הָאב הֶחָדָשׁ גָּבְהוּ וְנֶעְלְמוּ מְאֹד מְאֹד מֵעֵין כָּל חַי,
אַךְ עַל פִּי הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל אֶפְשָׁר לִמְצֹא אֵיזֶה רֶמֶז קְצָת.
מי שיש לו כוח שיקרא וילמד את המאמר הבא בליקוטי הלכות חושן משפט (שם):
כִּי זֶה שֶׁאֵין מְקַבֵּל תּוֹכָחָה זֶהוּ מֵחֲמַת פְּגַם הָאֱמוּנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹתַם הַיָּדִין שֶׁעַל יָדָהּ מְקַבְּלִין הַתּוֹכָחָה וּכְשֶׁפּוֹגְמִין בָּאֱמוּנָה שֶׁהִוא חוֹתָם הַחִיצוֹן, נִפְגָּם חוֹתָם הַפְּנִימִי שֶׁהוּא חוֹתַם הָרַגְלִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת תּוֹכָחָה.
נִמְצָא, זֶה שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל תּוֹכָחָה בְּוַדַּאי פָּגַם בָּאֱמוּנָה וְעִקַּר פְּגַם הָאֱמוּנָה הוּא עַל יְדֵי פְּגַם הָעַזּוּת שֶׁפָּגַם בְּעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה כִּי אִם עַל יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. וְזֶה שֶׁפָּגַם בָּאֱמוּנָה בְּוַדַּאי פָּגַם בְּעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁעִקַּר הָאֱמוּנָה זוֹכִין עַל יָדוֹ כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן זֶה שֶׁאֵין נִתְקַבֵּל אֶצְלוֹ הַתּוֹכָחָה שֶׁזֶּהוּ עַל יְדֵי פְּגַם הָאֱמוּנָה שֶׁהוּא פְּגַם הָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה.
נִמְצָא, שֶׁפָּגַם בָּעַזּוּת וְעַל כֵּן עָנְשׁוֹ שֶׁמֻּכְרָח לִלְווֹת מֵאֲחֵרִים וְנַעֲשֶֹה עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה וְנִכְנָע אֵלָיו, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פְּגַם הָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת אֵין אָדָם מֵעֵז פָּנָיו בִּפְנֵי בַּעַל חוֹבוֹ, כִּי מֵחֲמַת שֶׁפָּגַם בְּעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה וְלֹא הָיָה עַז כַּנָּמֵר לְהָעֵז נֶגֶד הַמַּלְעִיגִים עָלָיו בַּעֲבוֹדַת ה' וְלִבְלִי לְהִתְבַּיֵּשׁ מֵהֶם כְּלָל, רַק שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַזּוּת גָּדוֹל נֶגְדָּם וְיִהְיֶה מִצְחוֹ חָזָק לְעֻמַּת מִצְחָם כְּעַמּוּד בַּרְזֶל וּכְחוֹמַת נְחֹשֶׁת לִבְלִי לִשְׁמֹעַ כְּלָל לְשׁוּם בִּלְבּוּל וְלֵיצָנוּת שֶׁל הַמַּלְעִיגִים וְהַמִּתְלוֹצְצִים מִדַּרְכֵי הַתְּמִימִים וְהַיְשָׁרִים.
וְאָז אִם הָיָה לוֹ עַזּוּת כָּזֶה שֶׁהוּא עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה הָיָה זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מִמַּנְהִיגִים שֶׁל שֶׁקֶר וּלְהִתְקָרֵב לְמַנְהִיגִים אֲמִתִּיִּים וְהָיָה זוֹכֶה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה עַל יָדָם כַּנַּ"ל וְעַל יְדֵי זֶה הָיָה זוֹכֶה לְקַבֵּל תּוֹכָחָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל תּוֹכָחָה כִּי אִם עַל יְדֵי אֱמוּנָה, אֲבָל מֵאַחַר שֶׁפָּגַם בָּעַזּוּת שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִפְגַּם הָאֱמוּנָה אֶצְלוֹ, עַל כֵּן עָנְשׁוֹ שֶׁיִּהְיֶה עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם הָעַזּוּת, בְּחִינַת אֵין אָדָם מֵעֵז פָּנָיו בִּפְנֵי בַּעַל חוֹבוֹ כַּנַּ"ל:
אני חושב מצאנו כמה נקודות מספיק חשובות להנצל מהעוון הזה
נשאר רק להתפלל ולעבוד על המידות שהארנו…
ובעזרת השם וברחמים – נזכה לשפע וברכה בלי חובות והלוואות
אמן ואמן.בברכה עמיאל
