מה היא עיקר החכמה ? להביא את האדם למידות טובות ומעשים טובים

מה היא עיקר החכמה ? להביא את האדם למידות טובות ומעשים טובים

וזהו (דברים לב-ו) "עם נבל ולא חכם". ותירגם אונקלוס דקבילו אורייתא ולא חכימו.

וכל העולם תמהים מה הקשר בין נבל הכתוב בפסוק, לתירגום דקבילו אורייתא.
ורבינו הקדוש ז"ל בליקוטי מוהר"ן (קמא, סי' קכז) ביאר שעיקר קבלת התורה – היה על ידי "ולא חכימו", היינו על ידי שהשליכו מאתם כל החכמות, כי ישראל בעת קבלת התורה היו להם חכמות גדולות וחקירות גדולות, ולולי שהיו ישראל משליכין מעצמן החכמות [ומתבטלין למשה רבינו] לא היו מקבלים את התורה, כי היו יכולים לכפור בכל ח"ו (ע"ש).

וזהו "נבל" ראשי תיבות לב נתיבות [דהיינו כב אותיות התורה, ועשר ספירות]. שהוא כלליות התורה, והיא החכמה האמיתית אשר אצלה כל החכמות בטלים. והיינו "נבל" שהיא התורה הנקראת נובלות החכמה העליונה (ב"ר יז-ז).

וגם אנחנו בהמשך לדברי רבינו הקדוש ז"ל הנ"ל, נסביר עם נבל ולא חכם?! כי הפסוק תמה איך יתכן עַם שקיבל את התורה ועוסק בה, ולא החכים, והשתנה לטובה והשתפר במעשיו, הלא התורה כל כולה חכמה ומחכימה, כמ"ש (תהלים יט-ח) תורת ה' תמימה משיבת נפש, עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, וכתיב (משלי כח-ז) נוצר תורה בן מבין, בחי' (נחמיה ח-יג) ולהשכיל אל (ע"י) דברי תורה, וכתיב (משלי יג-יד) תורת חכם מקור חיים. וכתיב (ירמיה ח-ח) חכמים אנחנו ותורת ה' אתנו – כי התורה הקדושה היא כולה חכמה, וזו מהותה,

והיא מביאה את האדם לתיקון המעשים וליישר דרכיו, וכמ"ש חז"ל (ברכות יז.) תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו, ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואמרו (יומא פו.) ואהבת את ה' אלקיך (דברים ו-ה) שייהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא בתורה ושונה ומשמש ת"ח, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה, ראו כמה נאים דרכיו, וכמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר (ישעיה מט) ישראל אשר בך אתפאר. ואמרו (חגיגה ג:) מה דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיה, אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים. ואמרו (ע"ז ה:) אשריהם ישראל בזמן שעוסקים בתורה ובגמ"ח יצרם מסור בידם, ואין הם מסירים ביד יצרם.

ובכל מקום בחז"ל מצאנו שהתורה והחכמה חדא הוא, ותורה מביאה חכמה, וסתם חכמה ברוב דברי חז"ל הכוונה לתורה. ואמרו חז"ל (ברכות נז:) הרואה רבי בחלום – יצפה לחכמה, כי רבי קיבץ וסידר את כל התורה במשנה שחיבר, והוא סמל לכלל התורה ולכל התורה. ואמרו (שם סג:) הרוצה שיחכים יעסוק בתורה בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן, שהן כמעין נובע. ואמרו (שבת קנב.) תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים חכמה ניתוספת בהם. כי התורה מחכימה אותם יותר ויותר.

ואמרו (שקלים ח:) מטרוניתא אחת ראתה פני ר' יונה מאירים ביותר אמרה, או שיכור אתה, או מלוה בריבית, או מגדל חזירים, אמר אף לא א' מהן, אלא שכיח אני בעסק התורה דהכי כתיב (קהלת ה-א) חכמת אדם תאיר פניו. ואמרו (מגילה יג.) שמשה רבינו היה אב בתורה ואב בחכמה, כי הא בהא תליא. ואמרו (סוטה כא:) אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו שנאמר (איוב כח-יב) והחכמה מאין תמצא. ואמרו (שם מט:) משמת רבי עקיבא בטלו זרועי תורה, ונסתתמו מעיינות החכמה. משמת ראב"ע בטלו עטרות חכמה. ואמרו (אבות פ"ב) מרבה ישיבה – מרבה חכמה. ואמרו (ב"ר א) העולם ומלואו לא נבררא אלא בזכות התורה שנאמר (משלי ג-יט) ה' בחכמה יסד ארץ. ואמרו (ויק"ר יא-ג) חכמות בנתה ביתה (משלי ג-יט) זו תורה, הה"ד (שם ב-ו) כי ה' יתן חכמה. עיי"ש.

פרשת השבוע :

בברכת התורה וכטו"ס
ראש ישיבת ברסלב "נצח מאיר"
שמעון יוסף הכהן ויזנפלד