מבוא לקדיש
מבוא לקדיש.
מתי אומרים קדיש ?
ערוך השולחן סימן נה : הקדיש הוא שבח גדול ונורא שתקנו אנשי כנסת הגדולה אחרי חורבן בית ראשון. והקדיש הוא תפילה לקדש שמו יתברך לכפר על חילול שמו יתברך מעוון חורבן בית המקדש, עיין עוד ערך קדיש, ספר ערוך השולחן…
כלל ישראל נהגו לומר קדיש, קדיש יתום לעילוי נשמה כתקנת חכמים ושו"ע בשנה הראשונה למיתת האב והאם, יש אומרים אחד עשר חודשים (למי שידוע ומוחזק כצדיק) ויש אומרים (לשאר העולם) שנים עשר חודש, וזאת למדו מדברי חז"ל שדין רשעים בגיהינום שנים עשר חודש, וכדי שלא להחזיק את הנפטר כרשע אומרים רק אחד עשרה חודש, ויש לדון במנהג זה בפרט בימינו שלא לשקר ולגנוב דעת עליון שאנחנו צדיקים כבדורות הקודמים והרי ידוע לפניו יתברך ולפנינו האמת, וירידת הדורות, והרי כל זה מנהג לזכות נשמתו של הנפטר, ולמה להחסיר ממנו טובה ?!
בכל אופן באנו לדבר על קדיש, סיפור נאה יש במדרש (מעשה זה מופיע בכלה רבתי פ"ב, ובאריכות בספר "אור זרוע" ח"ב, ס"נ): מעשה ברבי עקיבא שפגש נשמת רשע שעובר ייסורים רבים ואמרה לו הנשמה שתיקונו שבנו יאמר קדיש וקדושה בעשרה שיענו אחריו אמן לסיפור המלא לחץ כאן.., והסיפור הנ"ל הובא בספר הזוהר (זוהר חדש פ' אחרי דף מט:) ושם מסופר שנגלה המת בחלום אצל ר' עקיבא, ואמר לו: "רבי, הקב"ה ינחמך כפי שניחמתני, כי בשעה שאמר בני ההפטרה, הפקיעו ממני דין גיהנם, ובשעה שעבר להתפלל ואמר קדיש, קרעו לי גזר דיני מכל וכל, ובשעה שנתחכם בני והוסמך על ידך, עטרוני בכתרם של צדיקים והושיבוני עמהם בגן עדן.
מה מועיל הקדיש לנפטר ?
היות וכל יהודי בחייו כשעושה מצווה מקבל עליה שכר בעולם הזה ולעולם הבא, והיות והנפטר כשהלך לעולמו פוקדים אותו ביום הדין על כל מעשיו, ואין בידו להוסיף זכויות ע"י מצוות מעשיות, על כן הקדיש והלימוד תורה, וסעודת הברכות, ועשיית המצוות שהקרובים מקדישים לעילוי נשמתו, מועיל לא רק להנצל מדינה של הגיהנום לבד, אלא גם מועיל להעלותו בגן עדן ממדרגה למדרגה.
לימוד התורה הוא עיקר המועיל לנשמת הנפטר, אך היות ולא כל העולם עוסקים בתורה תקנו חכמים לזכות עמי ארצות לומר קדיש, ולהתפלל לפני התיבה. כי כשהבן לומד תורה או תורם ללומדי התורה עצם זכות המצווה והלימוד מזכה את נשמת הנפטר ומעלה אותה למקומה עדן ועידונים להינות מזיו השכינה לחיי עולם הבא.
וכן מובא ב'קיצור שולחן ערוך' (סימן כו') : "אף על פי שאמירת הקדיש והתפלות מועילות להאבות, מכל מקום אין אלו העיקר, אלא העיקר הוא שהבנים ילכו באורח מישור, כי בזה הם מזכים האבות, הכי איתא בזוהר הקדוש (ויקרא קטו:) , בֵּן יְכַבֵּד אָב, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות כ) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, וְאוֹקְמוּהָ, בְּמֵיכְלָא וּמִשְׁתְּיָיא וּבְכֹלָּא. הַאי בְּחַיּיוֹי דְּאִתְחַיָּיב בֵּיהּ. בָּתַר דְּמִית, אִי תֵּימָא הָא פָּטוּר מִנֵּיהּ הוּא, לָאו הָכֵי. דְּאַף עַל גַּב דְּמִית, אִתְחַיָּיב בִּיקָרֵיהּ יַתִּיר, דִּכְתִּיב כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ. דְּאִי הַהוּא בְּרָא אָזִיל בְּאֹרַח תְּקָלָא, וַדַּאי מְבַזֶּה לַאֲבוּי הוּא, וַדַּאי עָבִיד לֵיהּ קְלָנָא. וְאִי הַהוּא בְּרָא אָזִיל בְּאֹרַח מֵישָׁר, וְתָקִין עוֹבָדוֹי, וַדַּאי דָּא אוֹקִיר לַאֲבוּי, אוֹקִיר לֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא גַּבֵּי בְּנֵי נָשָׁא, אוֹקִיר לֵיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא, גַּבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָיִיס עָלֵיהּ, וְאוֹתִיב לֵיהּ בְּכוּרְסְיָיא דִּיקָרֵיהּ. עכ"ל. ולכן טוב לו לאדם לצוות את צאצאיו להחזיק במצוות ככל יכולתם, וכשמקיימים המצוות ועושים צדקה עם הראויים לכך ומרבים במעשים טובים, נחשב לו זכות ומעלה יותר מן הקדיש, והוא תקנה טובה גם למי שאין לו בנים אלא בנות.
יש מצוות כיבוד אב ואם לאחר פטירת ההורים !
כמו שכתב בספר 'פלא יועץ' בענין כבוד הורים: "ועיקר הכבוד הוא שיהא מכבדו במותו, וכל אשר בכוחו למעבד ליה ניח נפשיה (פירוש: לעשות לו נחת רוח) יעשה מדי יום יום".
"כי כן ראוי לבן שכל ימי חייו יהא דיוקנו של אביו חקוק בפניו, וידמה כאילו הוא צועק מרה מתוך אש להבה ואומר: "בני ידידי! חונני, חונני! הצילה מחרב נפשי, מיד כלב יחידתי!"
