בכל הדורות מאז מתן תורה ואילך שהשי"ת נתן לעמו ישראל מתנה נפלאה כיום הכפורים שבו נמחלים העוונות, עם ישראל ציפה בכליון עיניים ליום הקדוש הזה, באשר כל אחד יודע את נגעי לבבו. על רוב פשעיו ופגמיו, וציפה ליום הגדול של סליחה ומחילה,
והתייחסו ליום כפור בבחינת (תהלים ב,יא) גילו ברעדה, מצד אחד רעדה, כי בו נחתם הגזר דין הנורא והמפחיד שנכתב בראש השנה, מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי שלא בקיצו, ועל הפרנסה. ועל הבריאות וכו' ועל כל עניניו,
ומי יודע האם תשובתו ותפילותיו יתקבלו לפני יודע תעלומות ואכן יש לחטוף רעד ופחד, ומאידך אנו בטוחים וסמוכים על רוב רחמיו וחסדיו, אשר רצונו בטובת בניו ומאריך אפו וסולח ומוחל.
מאמר התעוררות ליום כיפור
שזה בחינת מ"ש חז"ל (תענית כו: במשנה) אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב, וכיום הכפורים שבהן בנות ישראל יוצאות בבגדי לבן שאולים שלא לבייש מי שאין לו, ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ובגמרא (שם ל:) ביארו: בשלמא יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה. (ולכן הוא יום גילה ושמחה),
אלא טו באב מאי היא? אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו השבטים לבוא זה בזה.
ועכ"פ כל כלל ישראל ניגשו ליום כפור בחרדת קודש, וכבר בערב יום כפור נכנסו לאווירת היום הגדול ע"י טבילה ומלקות ואמירת הוידוי בתפילת מנחה של ערב יוה"כ, וכו' (אחרי תחילת ההכנה של ימי הסליחות, ועשיית הכפרות וכו'), ומיד לפני כניסת קדושת היום, אמרו הציבור "כל נדרי" בניגון מעורר ביותר, שנתן האות לפתיחת קדושת היום.
ומה מאד נחרדתי מהתופעה המבישה שנשים מבקשות היתר לא לצום על דברים של מה בכך, אשר לא יאומן כי יסופר שעד כדי כך הגענו לירידת הדורות, שמזלזלים בהשקפה עקומה עד כדי כך מיום הקדוש קודש קדשים, ומחפשות היתר לאכול על נזלת ודברים של מה בכך ולעשות גרעפסאל'ע (גיהוק) ביום האיום ונורא. מי היה מאמין שנגיע לכך, עם כל כך הרבה גסות וחוסר יראת שמים וחרדת הקודש. וחוסר בושה, ורגישות, ואפילו רגש יהודי מינימאלי אין כאן רח"ל. געוואלד! לאן הגענו?!
יום שבו האוכל חייב כרת, מתיחסים אליו כאילו הוא מנהג לצום, או כאילו סך הכל מדובר מהנהגה טובה, הרי כל תינוק ותינוקת בישראל יודעים גודל חומרת היום, ומאידך אם באמת יודעים שיש בו כרת, ובכל זאת מבקשים לעקוף את החובה – שוב לאן הגענו?!
והנה התשובה צריכה להיות עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלעולם אינו חוזר לעשות את העבירה ששב בתשובה (וכמ"ש הרמב"ם – ה' תשובה פ"ב ה"ב), וכל אחד מבין שעל השי"ת אי אפשר 'לעבוד' ולשקר, ולעשות את עצמו כמתחרט לפנים, ושבע תועבות בלבו, להשאיר פתח במצבים מסויימים לחזור ככלב שב אל קיאו (משלי כו-יא) ולעשות שוב את העבירה.
ואי אפשר לבא לומר למשל "לך קלי תשוקתי לך ישעי סלח רשעי" כגונב דעת העליונה ח"ו, ולצפות למחיקת החובות ולסליחת העוונות.
ויהי רצון שנתעורר לעשות תשובה שלימה על כל אחד ואחד מחטאינו עוונותינו ופשעים, ולא נשוב לכסלה, ומעתה נזכה להיות יהודים כשרים וישרים, השומעים בקול תורת ה' בפשיטות ובתמימות, ומבטלים לגמרי את דעתינו מפני דעת עליון וצדיקיו העושים רצונו יתברך בלבב שלם. ונתחיל דף חדש בחיים, דף נקי בלי רבב, דף לבן וחדש שבו ירשמו מעשינו הטובים ומחשבותינו וכיסופינו לכל דבר שבקדושה.
גמר חתימה טובה מנאי
שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר
להורדה והדפסה של העלון ליום כיפור לחץ כאן
