מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה

מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה.

המצוות כולם הם כלים לדבוק בתכלית שבעבורו באנו לעולם הזה.., לדבוק באור האין סוף, כִּי כָּל הַתּוֹרָה נִמְשָׁךְ מִשָּׁם מִבְּחִינַת הִסְתַּכְּלוּת אֶל הַתַּכְלִית..,

רבי נתן מברסלב מסביר בליקוטי הלכות :

וְזֶה לְשׁוֹן מִצְוָה שֶׁהוּא לְשׁוֹן הִתְחַבְּרוּת, מִלְּשׁוֹן צַוְתָא וְחִבּוּר,

כִּי עַל-יְדֵי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה מִמִּצְוֹת הַתּוֹרָה – מְצַוְּתִין וּמְקַשְּׁרִין וּמְחַבְּרִין אוֹר הַזְּרִיחָה שֶׁל הרשימו אֶל כְּלֵי הַמֹּחִין, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְקֻשָּׁרִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ. דהיינו שעל ידי עשיית המצוות של התורה וציווי חכמים, נקשרים בזיכרון עולם הבא – ונדבקים וזוכים לרשימו כל אחד לפי מעשיו תפילותיו והתמסרותו לאור האין סוף… אבל את האור הזה יש לקשור כל פעם בקשרים חדשים ומחודשים כי יש מה שמחשיך את האור הנפלאה הזה והוא…

וּלְהֵפֶךְ עֲבֵרָה ח"ו, הוּא לְשׁוֹן חָלַף וְעָבַר, שֶׁעַל-יְדֵי הָעֲבֵרָה ח"ו, חוֹלֵף וְעוֹבֵר מִמֶּנּוּ אוֹר הרשימו הַזֹּאת [שוכח את הטוב ודבקות והנועם של אור האין סוף והנועם שהאיר בו]…

וְעַל-כֵּן מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, כִּי עַל-יְדֵי הַמִּצְוָה מְקַשְּׁרִין וּמְחַבְּרִין לְעַצְמוֹ אוֹר הַזְּרִיחָה שֶׁל הָרְשִׁימוּ הַנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִתְקַשֵּׁר וְנִתְדַבֵּק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ [עוד מצווה עוד טוב עוד מידות טובות זה מתגלגל וגדל והאור גדל ומאיר יותר ויותר חזק באור נפלא וצריך להרבות במעשים טובים כדי שיהיו עוד כלים להכיל את האור…] וְעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁכִין עָלָיו בְּכָל פַּעַם אוֹר קְדֻשַּׁת שְׁאַר הַמִּצְוֹת וְזוֹכִין לְקַיְּמָן, כִּי כָּל הַמִּצְוֹת נִמְשָׁכִין מִשָּׁם, וְכֵן לְהֵפֶךְ בַּעֲבֵרָה ח"ו,

כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת יִשְֹרָאֵל הוּא לִזְכּוֹת לְהַתַּכְלִית הַנַּ"ל, הַיְנוּ לְהִתְקַשֵּׁר וּלְהִכָּלֵל בְּאוֹר הַאֵין סוֹף עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין מֵהַזְּרִיחָה הַנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם,

אַשְׁרֵי הַמִּשְׁתַּדֵּל בְּכָל עֵת לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר הַזְּרִיחָה הַזֹּאת, אַשְׁרֵי לוֹ.

וְהַבְּחִירָה חָפְשִׁית בְּכָל אָדָם, כִּי בְּכָל אָדָם מֵאִיר בּוֹ אוֹר הַזְּרִיחָה הַזֹּאת, כִּי אֲפִלּוּ בַּמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת מֵאִיר אוֹר הַאֵין סוֹף, כִּי אוֹר הַאֵין סוֹף אֵינוֹ נִפְסַק לְעוֹלָם, וְכַמּוּבָן בְּכִתְבֵי האריז"ל שֶׁאֲפִלּוּ בְּתַכְלִית הָעֲשִֹיָּה מְלֻבָּשׁ בְּחִינַת קַו הַמָּאוֹר הַנִּמְשָׁךְ מֵאֵין סוֹף, עַיֵּן שָׁם רַק שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל וּבִלְבוּשִׁים רַבִּים מְאֹד. [ומי שרוצה לחתוך מקור חיותו ונצחיותו וחושב לעשות עבירות ולהעביר מדעתו או האין סוף וללכת לחפש אורות ע"י השקפות זרות ואמונות טפלות הרי הוא מרבה בעבירות שמעבירים אותו מדעתו ומאור האמת של הקדוש ברוך הוא ודבק באורות שהם דמיונות של שקר שאין להם תכלית והם לא נצחיים]…

אֲבָל כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אדומו"ר ז"ל (רבי נחמן מברסלב) בְּכַמָּה וְכַמָּה לְשׁוֹנוֹת בְּכַמָּה וְכַמָּה מְקוֹמוֹת.

וְעַל זֶה נֶאֱמַר, "אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁלֹּא יִשְׁכָּחֶךָ וּבֶן אָדָם יִתְאַמֶּץ בָּךְ" כִּי צְרִיכִין הִתְאַמְּצוּת וְהִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל מְאֹד לָזֶה, וְכָל מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה נְמוּכָה בְּיוֹתֵר [במיוחד בדורות נמוכים ורחוקים מכך צריך הרבה לרדוף ולהתאמץ לקשר את עצמו בכמה שיותר מצוות שלא יברח ויאיר האור בלי הפסק] צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְאַמֵּץ בָּזֶה יוֹתֵר וְיוֹתֵר,

כִּי גַּם בְּתֹקֶף הַחֹשֶׁךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר הַאֵין סוֹף עַל-יְדֵי שֶׁיִּסְתוֹם עֵינָיו וִיבַלֶּה עַצְמוֹ אֵיזֶה שָׁעָה בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל.

וְעַל זֶה נֶאֱמַר (תהלים כג), "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי" וּכְתִיב (שם קלט), "גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יחשיך ממך וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁכָה כָּאוֹרָה" וּכְתִיב (מיכה ז'), "אֶל תשמחי אוֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קַמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ ה' אוֹר לִי".

וְהָבֵן הֵיטֵב לְמַעֲשֶֹה: