לשם שמים | לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה

לשם שמים | לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה

והכלל הוא שאסור לקיים המצוות וההלכות ושאר מעשים טובים – כמצוות אנשים מלומדה, אשר על כך התרעמו בעולמות העליונים כדברי הנביא (שם), וכדאיתא בספר חסידים : כשהוא נוטל ידיו, או שמברך ברכת המזון או אפי' על הפירות או על המצוות השגורות בפי כל האדם, יכוון לבו לברך לשם בוראו, אשר הפליא חסדו עמו ונתן לו הפירות או הלחם להנות ממנו, וציוהו על המצוה, ולא יעשה כאדם העושה דבר במנהג ומוציא דברים מפיו בלא הגיון הלב, ועל דבר זה חרה אף ה' ושלח לנו ביד ישעיהו הנביא..,

בס"ד,

ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר פרשת ויקהל

לכבוד… אחדשה"ט!

בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור עם פרשת השבוע,

וזהו (שמות לה, לה) "עושי כל מלאכה וחושבי מחשבות".

בכל מצוה ומעשה טוב שיש בו רצון ה', יש שני חלקים חלק המעשי, וחלק המחשבתי.

חלק המעשי – הוא לעשות את הדבר כמו שצריך, אם הוא מצוה או הלכה, צריך לעשות הכל כפי ההלכה, ולהדר בכל יכולתו לקיים (שמות טו-ב) זה א-לי ואנוהו.

וכן בכל מעשה טוב צריך לעשות הדבר בשלימות, ולא חצי מלאכה, ולא רק לצאת ידי חובה בדיעבד.

והחלק המחשבתי – הוא לשים לב ולהבטיח שאכן הכל נעשה לפי רצון ה', לפי ההלכה, ובהידור, ולחשוב אולי אפשר לעשות עוד הידור, ונחת רוח להשי"ת,

ואם זה קשור במצוה שבין אדם לחבירו, לחשוב איך אפשר לעשות נחת רוח ליהודי עוד ועוד.

וכן יכוון את מעשיו לשם שמים, ולא לשם כבוד ושאר פניות וחשבונות של שמור לי ואשמור לך, ויד רוחצת יד, ושאר אינטרסים,

ואם הוא מזיע וטורח הרבה למען המצוה והמעשה טוב – יכוון גם כן לכפרת עוונותיו, ולשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה,

ואם מבני עליה הוא, יכוון שאר כוונות עליונות, ע"פ הדרכת צדיקי האמת.

אבל העיקר יכוון כפשוטו לעשות רצונו יתברך, ולעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו,

שזה בחי' "עושי כל מלאכה וחושבי מחשבות".

לשם ייחוד קוב"ה ושכינתיה

והנני לכתוב לך כוונה פשוטה במילים לשם ייחוד קוב"ה ושכינתיה וכו',

דהיינו שכוונתינו להביא התפארת למלכות, דהיינו שיתפאר הקב"ה עם המלכות, דהיינו מלכותו, דהיינו אנחנו עמו וצאן מרעיתו – המגלים מלכותו יתברך ע"י עשיית רצונו וקיום מצוותיו, כי אין מלך בלא עם (כד הקמח, ר"ה ע"י), וכביכול רק מכוחינו שאנחנו ממליכים אותו הוא מלך.

ובקיצור כוונותינו ורצונינו לעשות מעשינו באופן שיהיו לנחת רוח לפניו, והוא ית"ש יתפאר איתנו בכך.

ובכלל הנ"ל הוא שילוב שם הוי"ה ברוך הוא עם שם אד-ני, וידוע שהמחשבה הוא אלוקות ששם במחשבה מאיר אין סוף בבחינת הוי"ה, והמעשה הוא אד-ני.

וכאשר המעשה והמחשבה בעשיית רצון ה' כדבעי נפגשים נעשה יחוד עליון ושילוב שם הוי"ה ואד-ני.

והכלל הוא שאסור לקיים המצוות וההלכות ושאר מעשים טובים – כמצוות אנשים מלומדה (ישעיה כט, יג), אשר על כך התרעמו בעולמות העליונים כדברי הנביא (שם),

וכדאיתא בספר חסידים (סי' מו, וסי' תשפה) הו"ד בקש"ע (ו-א) וז"ל : כשהוא נוטל ידיו, או שמברך על הפירות או על המצוות השגורות בפי כל האדם, יכוון לבו לברך לשם בוראו, אשר הפליא חסדו עמו ונתן לו הפירות או הלחם להנות ממנו, וציוהו על המצוה, ולא יעשה כאדם העושה דבר במנהג ומוציא דברים מפיו בלא הגיון הלב,

ועל דבר זה חרה אף ה' ושלח לנו ביד ישעיהו הנביא, ואמר (שם) יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כיבדוני ולבו ריחק ממני, ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה.

אמר הקב"ה לישעי' ראה מעשי בני כי אינו אלא לפנים, ומחזיקים בהם כאדם שמחזיק ונוהג מנהג אבותיו בידו, באים בביתי ומתפללים לפני תפילות הקבועות כמנהג אבותיהם, לא בלב שלם וכו' בוצעים ומברכים אך אינם מכוונים לברכני

לכן הנני יוסיף וגו' ואבדה חכמת חכמיו וגו', לפיכך הזהירו חכמים, ואמרו (נדרים סב.) עשה דברים לשם פועלם.

בברכת התורה וכטו"ס

ראש ישיבת ברסלב מאיר

הרב שמעון יוסף הכהן ויזנפלד