למה העולם רחוקים מהשם יתברך ?

שאלתם את עצמכם פעם או פעמים..,

למה העולם רחוקים מהשם יתברך ?

והתשובה של רבינו נחמן מצויה בספר ליקוטי מוהר"ן חלק ב, י..,

והיא וקלה להבין, וקשה לקיים [והראיה שהעולם רחוק מה', והיא תוכחה לכל בני האדם עלי אדמות מכל האומות].

אומר רבינו [רבי] נחמן מברסלב: מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך, הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת, ואינם מישבין עצמן.

והעיקר – להשתדל ליישב עצמו היטב, מה התכלית מכל התאוות ומכל ענייני העולם הזה, הן תאוות הנכנסות לגוף, הן תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד, ואז בודאי ישוב אל ה':

אך דע, שעל ידי מרה שחורה אי אפשר להנהיג את המח כרצונו, ועל כן קשה לו ליישב דעתו.

רק על ידי השמחה יוכל להנהיג המח כרצונו, ויוכל לישב דעתו, כי שמחה הוא עולם החרות, בבחינת (ישעיה נ"ה): "כי בשמחה תצאו",

שעל ידי שמחה נעשין בן חורין ויוצאין מן הגלות.

ועל כן כשמקשר שמחה אל המח, אזי מחו ודעתו בן חורין, ואינו בבחינת גלות, ואזי יוכל להנהיג את מחו כרצונו ולישב דעתו, מאחר שמחו בחרות ואינו בגלות.

כי על ידי גלות [דהיינו עצבות ומרה שחורה כנזכר לעיל] אין הדעת מיושב.

כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (מגילה יב:) על בני עמון ומואב, דמיתבא דעתיהו מחמת שלא הלכו בגלות, שנאמר (ירמיה מ"ח): "שאנן מואב מנעוריו וכו', ובגולה לא הלך, על כן עמד טעמו בו" וכו':

ולבוא לשמחה הוא על ידי מה שמוצא בעצמו איזה נקודה טובה על כל פנים, כמבאר על פסוק: "אזמרה לאלקי בעודי" (בלקוטי הראשון, בסימן רפב), עין שם.

ועל כל פנים יש לו לשמח במה שזכה להיות מזרע ישראל, שלא עשני גוי, וכמו שאנו אומרין: 'ברוך אלקינו שבראנו לכבודו, והבדילנו וכו' ונתן לנו תורת אמת' וכו'.

מכל זה וכיוצא בזה ראוי לו לקח לו שמחה לשמח דעתו כנ"ל.

וזה בחינת (שבת עז:): 'בדיחא דעתה', שהוא דבר גדול, דהינו שמקשר השמחה למחו ודעתו, ואזי המח משחרר, ויש לו ישוב הדעת כנ"ל, וגם למעלה נעשה מזה יחוד גדול על ידי בדיחא דעתה:

אז עכשיו שהבנו שהכל תלוי בשמחה

בואו ונשקיע כמה דקות להתפלל תפילה לזכות לשמחה

ולהתקרב בשמחה – אל השם יתברך וצדיקיו שהם מקור השמחה !!

תפילה לשמחה כא

"שמח נפש עבדך כי אליך יהוה נפשי אשא. אגילה ואשמחה בחסדך אשר ראית את עניי ידעת בצרות נפשי. תשמיעני ששון ושמחה תגלנה עצמות דכית. השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני. וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אהבי שמך. אשמחה ואעלצה בך אזמרה שמך עליון. תודיעני ארח חיים שבע שמחות את פניך, נעימות בימינך נצח. ביהוה תתהלל נפשי ישמעו ענוים וישמחו. ירנו וישמחו חפצי צדקי, ויאמרו תמיד יגדל יהוה, החפץ שלום עבדו. ישישו וישמחו בך כל מבקשיך, יאמרו תמיד יגדל יהוה, אוהבי תשועתך. וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה. הלא אתה תשוב תחיינו, ועמך ישמחו בך. שבענו בבקר, חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו. שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה:

ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים יהוה מלך. עבדו את יהוה בשמחה בואו לפניו ברננה. יערב עליו שיחי אנכי אשמח ביהוה. התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי יהוה. זכרני יהוה ברצון עמך, פקדני בישועתך. לראות בטובת בחיריך, לשמח בשמחת גויך להתהלל עם נחלתך. יראו ישרים וישמחו וכל עולה קפצה פיה. יקללו המה ואתה תברך קמו ויבשו ועבדך ישמח. יראיך יראוני וישמחו כי לדברך יחלתי. ישמח ישראל בעשיו בני ציון יגילו במלכם":

רבונו של עולם מלא רחמים, אדון השמחה והחדוה, אשר השמחה במעונך, ואין לפניך שום עצבות כלל, כמו שכתוב: "הוד והדר לפניו, עז וחדוה במקומו". זכני ברחמיך הרבים ובחסדיך העצומים, שאזכה להיות בשמחה תמיד, כאשר גלית לנו על ידי צדיקיך האמתיים ששמחה היא סטרא דקדשה, ועצבות ומרה שחורה היא הסטרא אחרא, והקדוש ברוך הוא שונא אותה, וכל קדשת איש הישראלי הוא על ידי שמחה דיקא, וכל ההתרחקות שלנו ממך והתגברות התאות הכל היא על ידי עצבות ומרה שחורה. אבל אתה ידעת כמה אני רחוק משמחה, כי קלקלתי ופגמתי הרבה מאד.

על כן באתי לפניך מלא רחמים, שתהיה בעזרי ותשמחני בישועתך, ותאיר בי ותגלה לי דרכי עצותיך האמתיות, ותורני ותלמדני שאזכה להפך כל מיני יגון ואנחה לשמחה, שלא יהיה שום כח להסטרא אחרא שהוא היגון ואנחה להכניס בי עצבות חס ושלום. רק אדרבא, אזכה בכל עת להתחזק ולהתגבר בשמחה גדולה כל כך, עד שאזכה להפך היגון ואנחה לשמחה, ולא אניח להעצבות והיגון ואנחה להתאחז בי כלל, רק בכל מה שרוצים להכניס בי עצבות חס ושלום, על ידי ריבוי החטאים והעוונות העצומים שעשיתי, ופגמתי הרבה מאד בלי שעור, אזכה להפך כל זה לשמחה, על אשר אף על פי כן חמל השם יתברך עלי, ושם נפשי בחיים ולא נתן למוט רגלי, וזכני להיות בכלל ישראל ולא עשני גוי, ואני זוכה לקים כמה מצות גדולות בכל יום ויום, להתעטף בציצית, ולהניח תפלין, ולקרות קריאת שמע, ולקבל שבת ויום טוב, ולשמע קול שופר בראש השנה, ולהתענות ביום הכפורים, ולישב בסכה, ולטל ארבעה מינים, ולאכל מצה בפסח, וכן שארי כל המצות הקדושות אשר אנחנו עם קדשך מקימים בכל עת אפילו הפחות שבפחותים והקל שבקלים.

מה רב טובך אשר עשית עמנו, "מה יקר חסדך אלהים", מה גדלו מה רבו מה עצמו רחמיך וחסדיך עלינו, אשר הכתרת אותנו בכתרים קדושים כאלה. ובתוקף גלותינו ועצם התרחקותינו ממך על ידי רבוי פשעינו נגדך, עדין אהבתך קשורה בנו. ואתה מזכה גם אותי לעשות כמה מצות בכל יום. ובודאי ראוי לי להגדיל השמחה בכל עת, ולהפך כל היגון ואנחה לשמחה. כי אדרבא זהו שמחתי שמרחק ופגום וחוטא כמוני, יזכה לגע בדברים קדושים ונוראים כאלה, ליחד שמך בכל יום, ולהתעטר בעטרת תפארת התפלין הקדושים והנוראים בכל יום, ולהתעטף בציצית, להתלבש בלבושין דמלכא בעטופא דמצוה, ושאר המצות. וכל מה שרוצה להתגבר להכניס בדעתי ולבי עצבות חס ושלום, מרבוי פשעי ועוונותי, על ידי כל זה דיקא אגדיל השמחה, ואומר ללבי אדרבא זהו שמחתי, זהו חדותי הגדולה, שאנכי המרחק כל כך זוכה לגע בקדשות כאלה, "הקיצותי ועודי עמך, כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות, אם שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר, אני לדודי ודודי לי", אחזנוך ולא נרפך.

מרא דעלמא כלא, שמחת ישראל, "שמח נפש עבדך, כי אליך יהוה נפשי אשא", זכני להשיג באמת דרכי השמחה האמתיית, באפן שאזכה לחטף היגון ואנחה לתוך השמחה, להפך כל מיני עצבות ויגון ואנחה לשמחה. זכני להתחזק ולהתגבר בשמחה גדולה תמיד, ואזכה להמשיך עלי קדשת כל העשרה מיני נגינה שהם כלליות השמחה הקדושה. ותרגילני לשמח את נפשי בכל עת על ידי נגון של שמחה, ואגיל ואשמח ביהוה בשיר והלל ורנן וזמרה ונגון, ואזכה להיות בשמחה תמיד. ועל ידי זה יהיה נמשך עלי רוח חיים דקדשה לתוך כל העשרה מיני דפיקין שבקרבי. ועל ידי זה תשמרני ותצילני מכל מיני חלאים ומכאובים ומחושים בגשמיות ורוחניות, אשר ובאים על ידי מרה שחורה ועצבות חס ושלום. ותרפאני אותי ואת כל עמך ישראל, ותחלימני ותחייני על ידי שמחה וחדוה שתמשיך עלי תמיד, אשר משם כל הרפואות של כל מיני חלאים שבעולם, כי שמחה היא עקר חיות האדם, רפאנו יהוה ונרפא, הושיענו ונושעה כי תהלתנו אתה, והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו ולכל מכאובינו ולכל מכותינו, רפואת הנפש ורפואת הגוף.

ואתחזק בשמחה גדולה בכל עת בכל מיני דרכים ונתיבות ועצות ותחבולות שאפשר לשמח את הלב על ידם, הן על ידי הנקדות טובות שאני מוצא בעצמי עדין, הן על ידי מלי דשטותא, לשנות את טעמי ולעשות עצמי כשוטה (אמר המתעיק – בטח לא בפני רבים ושלא יבוא לידי חילול ה', אלא בסתר שנראה שוטה בפני עצמו או בפני חבר שמבין עניין וכד' אבל יש להזהר שלא לבוא לידי חילול ה' ובטח לא לעשות כן בפני רבים שאינם מבינים את כוונתו – מקווה שהסברתי טוב והבנתם !!), ולהרגיל עצמי במלי דבדיחותא כדי לבוא לשמחה שהיא עקר הקדשה ועקר חיות האדם.

מלא רחמים, בורא רפואות, אדון הנפלאות, חדות ישועות יעקב, תן שמחה בלבי, כי אתה יודע תעלומות לב, ואתה יודע בכמה דרכים ובכמה תחבולות מתגבר הבעל דבר וחילותיו עלינו בכל עת, להמשיך עצבות חס ושלום עלינו, והוא בתחבולותיו ערם יערים הוא ומרמה אותנו, ומתלבש עצמו במצות, עד שנדמה לנו שיש לנו עצבות מעוונותינו. ובאמת בכל זה הוא פורש רשת לרגלינו, כי כבר למדתנו שעל זה צריכין ליחד שעה אחת ביום, לשבר לבנו ולפרש שיחתנו לפניך על כל מה שעבר עלינו, אבל כל היום כלו צריכין להתחזק בשמחה, ולהכריח עצמנו בכל כחותינו לבא לשמחה גדולה שהוא עקר קדשת ישראל.

על כן רחם עלינו למען שמך, והודיענו אורחות חיים שנזכה להבין ולהשיג הדרכים והנתיבות והשבילים והעצות האמתיות איך לבוא לשמחה תמיד, ותעשה את אשר בחקיך אלך ואת מצותיך אשמר, "בשמחה ובטוב לבב מרב כל", עד שאזכה לשמחה של עתיד. ואזכה לראות בשמחת המחול שתעשה לצדיקים לעתיד לבוא וכל אחד יהיה מראה באצבעו ויאמר "זה יהוה" כמו שכתוב: "ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה, קוינו לו ויושיענו, זה יהוה קוינו לו, נגילה ונשמחה בישועתו". וקים לנו מהרה מקרא שכתוב: "ופדויי יהוה ישובון, ובאו ציון ברנה, ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה". ונאמר: "כי בשמחה תצאו, ובשלום תובלון, ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה, וכל עצי השדה ימחאו כף". ונאמר: "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה". ונאמר: "כי נחם יהוה ציון נחם כל חרבותיה, וישם מדברה כעדן, וערבתה כגן יהוה, ששון ושמחה ימצא בה, תודה וקול זמרה. שמחו ביהוה וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב":