ליקוטי עיצות – צדיק

פ. קֹדֶם שֶׁיּוֹצֵא הָאָדָם לַאֲוִיר הָעוֹלָם מְלַמְּדִין וּמַרְאִין לוֹ כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לַעֲבֹד וּלְהַשִּׂיג בְּזֶה הָעוֹלָם. וְכֵיוָן שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, מִיָּד נִשְׁכָּח וְנֶאֱבָד מִמֶּנּוּ הַכֹּל. וּבִשְׁבִיל זֶה הוּא צָרִיךְ לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק לְבַקֵּשׁ אַחַר אֲבֵדָתוֹ. כִּי כָּל הָאֲבֵדוֹת הַלָּלוּ שֶׁל כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, כֻּלָּם הֵם אֵצֶל הַצַּדִּיק: (לק"א סי' קפ"ח)

פא. כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁמְּדַבְּרִים עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְעַל אֲנָשָׁיו הֵם טוֹבוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד בְּגַשְׁמִי וּבְרוּחָנִי: (לק"א סי' קפ"א)

פב. מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ דִּבּוּר מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וּבִפְרָט כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ, אֲזַי הוּא מְקַבֵּל בְּחִינַת הַפָּנִים שֶׁל הַצַּדִּיק, וּבְחִינַת שִׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ. אַךְ צָרִיךְ לִשְׁמֹר מִשִּׁכְחָה, כִּי שִׁכְחָה מַשְׁכַּחַת כָּל זֶה מִמֶּנּוּ. וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְזִכָּרוֹן, לִזְכֹּר דִּבְרֵי הַצַּדִּיק כְּמוֹ שֶׁאָמְרָם, אוֹ עַל־יְדֵי מַה שֶּׁחוֹזֵר ק"א פְּעָמִים, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה זוֹכְרוֹ, אָז כְּשֶׁאוֹמֵר זֶה הַדָּבָר בְּשֵׁם הַצַּדִּיק, נִצְטַיֵּר לְפָנָיו דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ אֲמָרוֹ הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ, אַךְ שֶׁיִּהְיֶה הַזִּכָּרוֹן בֶּאֱמֶת בְּכֹחַ הַזִּכָּרוֹן: (לק"א סי' קצ"ב)

פג. כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ הַחִדּוּשׁ מִפִּי הָרַב בְּעַצְמוֹ בְּעֵת שֶׁחִדֵּשׁ אוֹתוֹ הָרַב, עַל־יְדֵי זֶה יִזְכְּרֵהוּ הֵיטֵב. אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ מִפִּי הָרַב בְּעַצְמוֹ, אוֹ אֲפִלּוּ מִפִּיו לְאַחַר כָּךְ, שֶׁלֹּא בְּעֵת שֶׁחִדֵּשׁ אוֹתוֹ הַחִדּוּשׁ, אֲזַי יָכוֹל לְשָׁכְחוֹ בְּנָקֵל: (שם)

פד. מַה שֶּׁהָרְשָׁעִים עוֹשִׂים יִסּוּרִים לַצַּדִּיקִים וְרוֹדְפִים אֶת הַצַּדִּיקִים, זֶה סִבָּה מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּדֵי שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הַצַּדִּיק וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו. וְהֵם כְּמוֹ שׁוֹמְרִים לִשְׁמֹר אֶת הַצַּדִּיק מִלִּפֹּל בְּגַשְׁמִיּוּת: (לק"א סי' ר"ח)

פה. גַּם הוּא טוֹבָה לָהֶם לַצַּדִּיקִים מְעַט הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם, כִּי הַמַּחֲלֹקֶת הוּא כְּמוֹ מִכְסֶה לָהֶם, שֶׁלֹּא יִתְגַּלּוּ וְיִתְפַּרְסְמוּ יוֹתֵר מִכְּדֵי הַצֹּרֶךְ. אַךְ הַחוֹלְקִים רוֹצִים לְכַסּוֹת לְגַמְרֵי לְהַעֲבִירָם מִן הָעוֹלָם חַ"ו. אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא יַעַזְבֵם בְּיָדָם: (שם)

פו. אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְמֹחִין זַכִּים וּמַחֲשָׁבָה טְהוֹרָה אֶלָּא עַל־יְדֵי הִתְקַשְּׁרוּת לַצַּדִּיקִים, וְעַל־יְדֵי זֶה עִקַּר הַמְתָּקַת הַדִּינִים. וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִים לִנְסֹעַ לַצַּדִּיקִים עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה (עַיֵּן רֹאשׁ־הַשָּׁנָה סִימָן וָא"ו): (לק"א סי' רי"א)

פז. כֹּחַ הַדִּבּוּר בָּא עַל־יְדֵי הִתְקַשְּׁרוּת לַצַּדִּיקִים: (לק"א סי' רי"ב)

פח. אֲפִלּוּ הָרְחוֹקִים מִן הַצַּדִּיק הֵם מְקַבְּלִין חִיּוּת וְהֶאָרָה מִמֶּנּוּ: (לק"א סי' רכ"ד)

פט. סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִצַּדִּיקִים, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּסַפְּרִין מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה עִמָּהֶם, וְאֶת כָּל הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ, הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד וְעַל־יְדֵי זֶה נִטְהָר מַחֲשַׁבְתּוֹ, וְעַל־יְדֵי זֶה מַמְתִּיק הַדִּינִים וְנִצּוֹל מִכָּל הַצָּרוֹת. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת מִצַּדִּיקִים כִּי אִם מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, דְּהַיְנוּ בֵּין מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים לְמַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל רְשָׁעִים וְשַׁקְרָנִים (עַיֵּן בִּפְנִים בְּסִימָן רל"ד). וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: (לק"א סי' רל"ד)