ליקוטי עיצות | אכילה

ליקוטי עיצות | אכילה

א. על ידי אכילה בכשרות כראוי שאוכל במתינות ואינו אוכל בדרך הלעטה, על ידי זה נתתקן השכל ונכנע הכסילות. אבל כשאוכל כזולל וסובא, על ידי זה מתגבר הכסילות על השכל ועל ידי זה נחשך אצלו אור הצדיק ואינו יכול לקבל ממנו יראה ואהבה (יז, ב' ג'):

ב. על ידי צדקה לצדיקים אמתיים ולעניים הגונים על ידי זה נעשין גרים, ועל ידי זה נתתקן פגם האכילה, ועל ידי זה נשלם השכל וזוכה לראות אור הצדיק, על ידי זה זוכה לקבל ממנו יראה ואהבה (שם ה'):

ג. מי שיש לו שלמות לשון הקדש והוא שומר הברית, הוא יכול לעורר התנוצצות האותיות שיש בכל דבר ואזי אכילתו ושתיתו וכל תענוגיו אינו אלא מהתנוצצות האותיות ומזה מאיר לבו, ועל ידי זה פניו מאירות וזוכה לזכך את הפנים כל כך, עד שיוכל לעורר אחרים בתשובה על ידי שיסתכלו בפנים שלו לבד, כי יראה כל אחד את עצמו בפנים שלו כמו במראה ויראה איך שהוא משוקע בחשך, עד שבלא תוכחה ובלא מוסר יעורר את חברו בתשובה, רק ממה שיביט בפנים שלו לבד, כנזכר לעיל (לט):

ד. כשאדם מרגיש איזה רעבון, שמתגבר עליו תאות אכילה, ידע שיש לו שונאים. בכן צריך לשדד ולשבר הבהמיות שלו המתאוה לאכל, כי עיקר הרעבון הוא לבהמיות ועל ידי זה ינצל מהשונאים (לט):

ה. על ידי תאות אכילה בא מחלקת שמחרפין ומבזין אותו. וכשמשברין את תאות אכילה זוכה לשלום, ואז יש גם למעלה שלום במרומיו, ואזי נתגלה ונתרבה שבע גדול בעולם (שם):

ו. מי שהוא משוקע בתאות אכילה, בידוע שהוא רחוק מאמת ובידוע שדינים שורין עליו. גם זה סימן על דלות, גם יבוא לידי בזיונות ובושות (מז):

ז. מי שהוא משבר תאות אכילה, הקדוש ברוך הוא עושה על ידו מופתים (שם):

ח. יש בני אדם שישנים את ימיהם ויש שנפלו לבחינת שנה על ידי תאוות ומעשים רעים, ויש שהם אנשים כשרים ויפים, רק שנפילתם על ידי אכילה. כי לפעמים כשאוכל אדם מאכל שלא נתברר עדין למאכל אדם, על ידי זה נופל מחו לבחינת שנה. כי כשאוכל בקדושה ובטהרה, אזי מאיר פניו, הינו שכלו על ידי אכילתו, אבל כשאין אכילתו בקדושה, אזי המאכל מביא רע אל הלב ועל ידי זה אובד את פניו ושכלו ונופל לבחינת שנה. ואפילו שנדמה להאדם שהוא עובד השם, עוסק בתורה ובתפילה אף על פי כן הוא בבחינת שנה, כי כל עבודתו נשאר למטה ואין לשם יתברך נחת ממנו וצריך לעוררו משנתו ואי אפשר לעוררו, כי אם כשמתעורר תחלה קצת מעצמו. והתעוררות השנה שלא יכלה ימיו, חס ושלום, בשנה זוכין על ידי ספורי מעשיות של הצדיקי אמת. אשרי הזוכים לבוא לצדיק כזה שיוכל לעוררו משנתו שלא יישן את ימיו, חס ושלום (ס, ו'):

ט. מאכל איש הישראלי צריך להיות מאכל אחר שנתברר ואין בו שום תערובות מהסטרא אחרא, כי מאכל שיש בו תערובות, על ידי מאכל כזה יוכל האדם לחטא, והברור של המאכלים הוא על ידי אמונה שזוכין על ידי תענית, ואז נעשה על ידי אכילתו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה אפין באפין (סב, א' ב' ה'):

י. כל התאוות הם בחינת קליפות ומותרות, כי בלא התאוות יכול הגוף להתקיים, וכשמתגברין התאוות על האדם היא התגברות הקליפות על הקדושה. וראשי התאוות הם תאות אכילה ושתיה, שכל התאוות נמשכין אחריהם, וכשהם מתגברים ממשיכים את הדבור לגלות ואזי הוא בבחינת נחר גרוני ואינו יכול לדבר שום דבור לפני השם יתברך. והתיקון לזה תענית ואז יוכל לדבר ועל ידי זה יכולין לקרב הרחוקין לשם יתברך שזה עיקר שלמות האמונה. ואזי אכילתו יקרה מאד, כנזכר לעיל, כי נעשה יחוד גדול על ידי אכילתו, כנזכר לעיל (שם):

יא. על ידי תאות אכילה נפגם הכבוד דקדושה ואזי מתגברין העזי פנים שבדור, כי נופל הכבוד אל הגויים והרשעים והעזי פנים שבדור, שהם נוטלים כל הכבוד והממשלה ואזי הוא בחינת הסתרות פנים בחינת התגברות הדינים חס ושלום. אבל כשמשברין תאות אכילה, על ידי זה הוא נשיאת פנים בחינת בטול הדינים, ואזי הכבוד דקדושה בשלמות ואין שום שררה והתמנות להעזי פנים (סז, ב' ג'):

יב. צריך לדקדק מאד לבלי לאכול יותר מצרכו, כי כשאוכל יותר מצרכו מזיק לו מאד, אפילו שאר המאכלים מצטרפין עם זאת האכילה ומזיקים לו הרבה (רנז):

יג. כשאדם אוכל אכילה יתרה הוא כמו בהמה, כי גדר האדם הוא לאכל רק כפי מה שצריך וכשאוכל יותר הוא מעשה בהמה ממש, ועל ידי זה שאוכל אכילה יתרה על ידי זה בא חלי הקדחת רחמנא לצלן. וכן על ידי שמזדמן להאדם בתוך מאכלו מאכל שלא נתברר עדין למאכל אדם, על ידי זה בא גם כן חלי הקדחת רחמנא לצלן (רסג):

יד. תאות אכילה היא אחת משלש תאוות שפוגמין ומפסידין היראה שבלב, ועל ידי שמקבלין חג הסוכות כראוי על ידי זה נמשך דעת לתקן תאות אכילה ואז זוכה ליראה ולתפילה וכו'. עין יראה אות י"ט כ' כ"א (ח"ב, אד', ה'):

טו. לפעמים על ידי המאכלים שאוכלים נתקלקל החלום בבחינת חלום על ידי שד, חס ושלום, ויכולים לבוא על ידי זה לטומאת קרי חס ושלום. והתקון לזה הוא שמחה, להתחזק להיות בשמחה תמיד (ה. י'):

טז. מי שזוכה לרבי אמתי שיודע להאיר הארה הקדושה בישראל כראוי והוא איש חיל ולא להפך שקורין (שלימזלניק), על ידי זה יכול לקבל בעת האכילה הארת הרצון המופלג, דהינו שיאיר לו הרצון בעת האכילה וישתוקק ויכסף מאד אליו יתברך ברצון מופלג בלי שעור בלי שום ידיעה,שלא ידע כלל מה הוא רוצה רק רצון פשוט בכלות הנפש אליו יתברך (ז, י'):

יז. על ידי מזונא דגופא,דהינו תאות אכילה ושתיה נחלש מזונא דנשמתא ונפגם היראה שהיא בחינת ריח טוב שהיא עיקר מזונא דנשמתא (ח. א'):

יח. על ידי שמקבלין תוכחה מהצדיק האמת, שיכול להוכיח את ישראל כראוי (כמו שכתוב בפנים) על ידי זה מגבירין מזונא דנשמתא על מזונא דגופא (שם):

יט. עיקר האכילה היא בשביל ברורים כדי שיתברר המאכל ויהיה נעשה ממנו אמרי שפר, שהם הברכות שמברכין עליו (כגון ברכת המזון) ומתפללין ולומדים ועובדים השם יתברך בכחות האכילה, וזה צריך כל אדם לכון בשעת אכילתו, ואזי האכילה בבחינת קטורת וזוכה לשמחה ונעשה מזה עטרה של חסד ורחמים למלך שלמה, שעל זה נאמר:

צאינה וראינה וגו' בעטרה וגו' ועל ידי זה זוכה לפרנסה בנקל (טז):

כ. כל אחד מישראל אפלו צדיק גדול צריך שיהיה לו איזה צער בכל יום. וכל מי שיש לו דעת יותר גדול, צערו גדול ביותר, ועל ידי אכילה בקדושה וביראת שמים על ידי זה ממתיקין זה הצער שלא יתגבר, חס ושלום (עז):

כא. על ידי אכילה בקדושה וביראת שמים על ידי זה נעשה הפה בבחינת קומת האדם, וזוכה לבוא על ידי זה לבחינת שכינה מדברת מתוך גרונו. אבל מי שאין אכילתו בקדושה אזי פיו שאוכל הוא בגדר בעל חי והרי הוא כמו בהמה ממש, חס ושלום (שם):

כב. עיקר היראה היא באה ונגשת אל האדם בשעת אכילה, על כן צריך להיזהר מאד לאכול בקדושה ולהמשיך על עצמו היראה הבאה אליו אז, ועל ידי זה זוכה לכל הנזכר לעיל באות כ' וכ"א (שם):

כג. צריך לזהר מאד שלא לאכל פרי קודם שנתבשלה כל צרכה על האילן, כי יכול לאבד נפשו על ידי זה. גם אסור לתלש פרי קדם בשולה כמו שאסור לקץ אילן קדם זמנו (פח):

כד. כשמברך הברכה על הפרי בכונה גדולה וביראת שמים כראוי, על ידי זה זוכה להנצל שלא לאבד נפשו על ידי הפרי שלא נתבשלה. ומאד צריכין לזהר בברכות הנהנין, בפרט בברכות הפרות, כי יש בהם אבדות הרבה שצריכין לבררם ולהעלותם (ועין בפנים. "לקוטי מוהר"ן" תנינא סימן פ"ח) (שם):

כה. גם כשמבשלין הפרות בביתו אינו מועיל לזה, להתיר לאכל פרי שלא נתבשלה על האילן, אבל אם הפרות שלא נגמרו מונחים איזה זמן עד שנעשין מבושלין מאליהן בתלוש, זה מועיל ומותר לאכלן (שם):

כו. הוי זהיר שלא לאכל בהלעטה, דהינו במהירות כדרך גרגרן, כי זה הוא בחינת הלעיטני נא וכו'. רק להרגיל עצמו לאכל במתינות בישוב הדעת ובדרך ארץ כדרך שאוכלין בדרך ארץ, כשיושב אדם חשוב אצל השולחן, כך יאכל תמיד אפילו כשאוכל לבדו. עין לעיל אות א' אשרי הזוכה לזה (חיי"מ עבודה"ש סט):

 וכמובן לא לשכוח לברך ברכת המזון בכוונה שממתיקה את האכילה !