לימוד התורה | פרשת השבוע לך לך.

בס"ד, ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר פרשת השבוע לך לך.

לכבוד..אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע,

וזהו (בראשית יב-א) "ויאמר ה'.. לך לך". הנה מקומו הטבעי והקבוע של כל יהודי (ובפרט של בן תורה) הוא לשבת מול ספרי קודש ולהגות בהם בכל זמן באהבה בשמחה וברצון.

וכמ"ש (יהושע א-ח) והגית בו יומם ולילה, וכמו שאנו אומרים בכל יום בתפילה (תפילת ערבית בברכת אהבת עולם) ונשמח בדברי תלמוד תורתך ובמצוותיך לעולם ועד, כי הם חיינו ואורך ימינו, ובהם נהגה יומם ולילה.

ואמרו חז"ל (ברכות יד.) כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן – אין מבשרין אותו בשורות רעות. ואמרו (שם סב:) אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר (במדבר יט-יד) זאת התורה, אדם כי ימות באוהל. ואמרו (שם) במי אתה מוצא חמאה של תורה? במי שמקיא חלב שינק משדי אמו, עבור התורה.

ואמרו על מי שיכול ללמוד כל היום, או הלומד פחות כשיכול ללמוד יותר, שהעושה תורתו עתים (דהיינו שקובע ללמוד בכל יום כך וכך זמן, ולא יותר) – הרי זה מפר ברית (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה). ועוד אמרו (שם) מה התינוק הזה צריך לינוק בכל שעה שביום , כך כל אדם שבישראל צריך ליגע (להתייגע ולעמול ולעסוק) בתורה בכל שעות שביום.

ואמרו (פאה פ"א מ"א) אלו דברים שאין להם שיעור, ותלמוד תורה כנגד כולם. ואמרו (שבת לב:) בעוון ביטול תורה בנים מתים, ועוד אמרו (שם לג.) בעוון ביטול תורה חרב וביזה רבה ובצורת בא. ואמרו (שם פג:) לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש ומדברי תורה, ואפילו בשעת מיתה!!!,

ואמרו (ירושלמי שבת פי"ט ה"ו) לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בדברי תורה, ואמרו (תענית ז:) דברי תורה אין משתכחין (לשון שכחה) אלא בהיסח הדעת . ואמרו (שם) בשביל עצלות שהיה בישראל שלא עסק בתורה – נעשה (כביכול) שונאו של הקב"ה מך (וחלש, מלעזור ולהושיע). ואמרו (חגיגה ה:) שהקב"ה בוכה בכל יום ויום על שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק. ואמרו (שם יב:) כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה- מאכילים אותו גחלי רתמים.

ואמרו (ירושלמי חגיגה פ"א ה"ו) וויתר הקב"ה לישראל על ע"ז גילוי עריות ושפיכת דמים, ועל מאסם בתורה – לא וויתר. ואמרו (סנהדרין צד:) לא כראשונים שהקלו מעליהם עול תורה, אבל האחרונים שהכבידו עליהם עול תורה ראויין הללו לעשות להם נֵס. ואמרו (שם צט:) אמר רבי אלעזר כל אדם לעמל נברא שנאמר (איוב ה-ז) כי אדם לעמל יולד. איני יודע אם לעמל פה נברא, אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר (שם) כי אכף עליו פיהו, הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר (יהושע א-ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך – הוי אומר לעמל תורה נברא, והיינו דאמר רבא כולהו גופי דרופתקי (לטירחא) נינהו, טוביה לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא, ואיתא בקונטרס "מרגניתא טבא" (הודפס ע"י החפץ חיים זצ"ל בסוף ספרו אהבת חסד) אות יד, וז"ל להרבות בלימוד כפי יכולתו ולא יתבטל אפילו רגע, וישים בנפשו שצריך ליתן דין וחשבון על כל רגע. עיי"ש.

נמצא שבעצם צריך האדם לשבת ולעסוק בתורה ככל יכולתו ולא ללכת לשום מקום אפילו פסיעה אחת, אא"כ כשמוכרח כדי לקיים רצון ה' לצורך קיום איזה מצוה, או לצורך ההכרח אשר לא יגונה, וזה בחי' "לך לך", כלומר "לֵך" ההליכה שלך, ממצב ישיבה מול הספר למצב הליכה, יהי' רק "לךָ", דהיינו המוכרח לך, ע"פ רצון ה', שאזי בודאי יהי' להנאתך ולטובתך.

ובאמת גם אז בשעת ההליכה אשרי המקיים (דברים ו-ז) ובלכתך בדרך, ועוסק גם אז בתורה. וגם כשמוכרח ללכת לעסוק בפרנסתו אמרו חז"ל (ברכות לה:) דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלכתן ארעי, זו וזו נתקיימה בידן.

ועל כל פנים אין עסק הפרנסה תירוץ להפטר מעסק התורה וכמ"ש (יומא לה:) שביום הדין הגדול שואלים את העני מפני מה לא עסקת בתורה, אם אומר עני הייתי וטרוד במזונותי, אומרים לו כלום עני היית יותר מהלל (שאע"פ שהי' עני מרוד מחוסר כל מסר נפשו לעסוק בתורה). ויהי חלקנו עם עוסקי התורה בכל כוחם.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

וּמַהוּ הַתִּקּוּן ?

וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה  (סַנְהֶדְרִין לז)  : 'חַיָּב כָּל אָדָם לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם', וְחַיָּב לְתַקְּנוֹ. וּמַהוּ הַתִּקּוּן, הָעִנְיָן הוּא כָּךְ.  שֶׁיִּרְאֶה שֶׁיַּעֲלֶה כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּכָל דָּבָר, וְהַנִּיצוֹצוֹת הֵם אוֹתִיּוֹת, נִמְצָא מַעֲלֶה אוֹתִיּוֹת. וְהָאוֹתִיּוֹת נַעֲשִׂים דִּבּוּרִים, וְעַל יְדֵי הַדִּבּוּר  נִשְׁפָּע רַב טוּב לְיִשְׂרָאֵל.

אַךְ כֵּיצַד יְכוֹלִין לְהַעֲלוֹת נִיצוֹצוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הָעֵצָה הוּא כָּךְ. כְּשֶׁיִּסְתַּכֵּל בִּדְבַר מָה, תֵּכֶף, יַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה אוֹתִיּוֹת וְנִיצוֹצוֹת (ליקו"מ צד )

וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים

וזהו בחינת לקיחת שרה לבית פרעה ולקיחת אסתר לבית אחשורוש כי שרה ואסתר הן בחינה אחת כמו שאמרו רז"ל (בראשית רבא פרשת נח) למה זכתה אסתר לקכ"ז מדינות וכו'. כי שרה ואסתר הם בחינת מלכות דקדושה שהסטרא אחרא התגברה ורצו להפריד שרה בחינת מלכות דקדושה מאברהם שהוא בחינת המוחין הקדושים וללקחה לבית פרעה הרשע. אבל ה' לא יעזבנה בידו אדרבא על ידי זה דייקא הכניעה אותו מאד בבחינת עת אשר שלט האדם באדם לרע לי כי הוציאה ממנו עשירות גדול לאברהם שהוא בחינת ניצוצות הקדושים והכניעה והפילה את פרעה מאד בבחינת (בראשית י"ב) וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים וכו'. ועל ידי זה היה כח למשה ולישראל להכות את פרעה אחר כך ולהוציא את ישראל מרשותו וכמובא.

ליקוטי הלכות אורח חיים הלכות תפילין הלכה ו אות כו

מִלְחֲמוֹת הַמְּלָכִים

דִּבֵּר (רבי נחמן מברסלב) לְעִנְיַן מִלְחֲמוֹת הַמְּלָכִים שֶׁנִּלְחָמִים אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ עַל אֵיזֶה נִצָּחוֹן וְשׁוֹפְכִין דָּם הַרְבֵּה בְּחִנָּם וְכוּ'. וְאָמַר שֶׁכְּבָר נִתְבַּטְּלוּ כַּמָּה שְׁטוּתִים מִן הָעוֹלָם מַה שֶּׁהָיוּ תּוֹעִים וּנְבוֹכִים בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, [כְּגוֹן עִנְיְנֵי עֲבוֹדוֹת זָרוֹת שֶׁהָיוּ שׁוֹחֲטִים בְּנֵיהֶם לַמּלֶךְ וְכַיּוֹצֵא, עִנְיְנֵי שְׁטוּתִים הַרְבֵּה שֶׁהָיוּ בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים] וְעַכְשָׁו נִתְבַּטְּלוּ הַרְבֵּה שְׁטוּתִים. וַעֲדַיִן טָעוּת זֶה וּמְבוּכָה זוֹ שֶׁל מִלְחָמוֹת ל_א נִתְבַּטְּלוּ. וְהָיָה מִתְלוֹצֵץ מִן חַכְמֵיהֶם וְאָמַר בִּלְשׁוֹן לֵיצָנוּת שֶׁהֵם חֲכָמִים גְּדוֹלִים וְחוֹשְׁבִים וְחוֹקְרִים בְּחָכְמָתָם אֵיךְ לַעֲשׂוֹת כְּלִי זַיִן נִפְלָא שֶׁיּוּכַל לַהֲרג אֲלָפִים נְפָשׁוֹת בְּפַעַם אַחַת. וְכִי יֵשׁ שְׁטוּת יוֹתֵר מִזֶּה לְאַבֵּד וְלַהֲרג נְפָשׁוֹת רַבּוֹת בְּחִנָּם:

חיי מוהר"ן עבודת השם תקמו

שבת שלום ומבורך ישיבת ברסלב מאיר