לטהר את הלב
בס"ד
"וידבר ה'… בהר סיני דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם
כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא כה, א-ב)
כי העיקר הוא לטהר את הלב – מהרוע ומהזוהמא שבו, עד שיהי' לו לב טהור לב מפרגן, לב שמח לעבודת ה'.
וזה בחינת וטהר לבנו לעבדך באמת, ואי אפשר לזכות ללב מפרגן [למשל], כי אם ע"י עבודת המידות וסייעתא דשמיא, וכן בענין טהרת הלב – אי אפשר לזכות בו, כ"א ע"י עבודת התאות, עד שיזכה ללב נקי וטהור מכל תשוקת הבלי עולם הזה ודימיונותיו.
ומובן שגם לזה צריך סייעתא דשמיא וסיוע מלעילא.
וכשאדם זוכה לכך – אזיי זוכה ללב רגיש, אשר חש ותופס באופן אחר את כל העניינים ובפרט מה שנוגע לעבודת השם, ואזיי השבת קודש אצלו הוא עניין אחר לגמריי [ וכן ימים טובים וכ'ו].
כי יש אדם שכשמגיע ומתקרב שבת קודש קשה עליו הכנותיו וטירחותיו ומגבלותיו והשינויים הרבים מהרגלו כל השבוע, וכן הלכות רבות ותפילות ארוכות וכ'ו, ויש שמתמוגג מנחת דקדושה, ומצפה כל השבוע על בואו, וממהר לקבלו, ומאחר בצאתו [היפך אלו המסתכלים על השעון ןמצפים למוצ"ש] והכל לפי טוהר הלב שבס"ד זכה לו.
וזה בחינת דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם "כי תבואו אל הארץ" (היינו לב בלע"ז כידוע).
"אשר אני נותן לכם" – דהיינו כשתזכו להגיע ללב יהודי קדוש וטהור בס"ד, אזיי – "ושבתה הארץהשבת לה'".
דהיינו שאז הלב יזכה להתמוגג מקדושת השבת כדבעי.
יהי חלקנו עימהם.
בברכת התורה וכטו"ס
שמעון יוסף הכהן ויזנפלד
