כבוד הרב: האם לזרוק את הילד מהבית או לא? פרשת נשא חסידי ברסלב
בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר נשא. לכבוד... אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע
האם לזרוק את הילד מהבית? שאלה קשה – ילד שנופל ומתקלקל בין חרדי שמתפרחח, בין חילוני שנהיה עבריין, דילמה קשה למחנכים ולהורים… מתוך פרשת השבוע ישיבת ברסלב "נצח מאיר"
שאלה לי לכבוד הרב: האם לזרוק את הילד מהבית?
וזהו (במדבר ד-ב,ג) "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, מזכר עד נקיבה תשלחו, אל מחוץ למחנה תשלחום, ואל יטמאו את מחניהם, אשר אני שוכן בתוכם".
הרי שהפסוקים פוסקים שכל מי שהוא מטמא את המחנה, והורס ומקלקל את הקהילה, הכולל, הישיבה, הת"ת, הסמינר, הבית ושאר הילדים (כמ"ש מזכר עד נקיבה) וכו' יש לשלחם החוצה, "ואל יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם".
והנה נושא זה הוא כואב וקשה, אבל כשאין ברירה וכנ"ל, זה מה שחובתינו לעשות. אלא שלדון בזה צריך הרבה סייעתא דישמיא ויישוב הדעת וגם צריך את הסבלנות הראויה, ואין למהר מדי, והכל לפי הענין.
וזכרוני שבהיותי ראש ישיבת "נצח מאיר" שבמגדיאל, בהוד השרון הגיע לישיבה בחור צעיר מלא צלקות של חתכים בכל פרצופו ובידיים ובזרועות וכו', והיה אלים בהתנהגותו, ואחרי שהפעיל אגרופו והנחית מכת זרועו כמה פעמים על אחרים, החלטתי לסלקו מהישיבה, ואז למד אצלינו בישיבה בתנאי פנימיה על פי בקשתו וגם השתתף בשיעורינו הרה"צ רבי ישראל בער אודסר זצ"ל, ובשמעו החלטתי ביקש ממני לשקול שוב את הדבר,
וכיוצא בזה בהיותי ראש ישיבת "לב יהודה" במוסררה-מורשה, שע"י העיר העתיקה, במבנה המפורסם של הקדש "שטראוס" שבו שכנו וגרו בשעתו, הגאון ר' איצלה בלאזר פטרבורגר זצ"ל, ור' נפתלי אמשטרדם זצ"ל ועוד גדולי עולם מתלמידי הגה"צ ר' ישראל סלנטר זצ"ל, הגיע ללמוד אצלינו בחור עדין ממשפחה מיוחסת מבני ברק, אלא דהוה סניא שמועניה (ראה מגילה כה:, מו"ק יז. יומא פו.), ואכן התברר שרח"ל הדברים אמת, והוחלט אצלי לסלקו מהישיבה, ואעפ"כ מורי ר' לוי יצחק זצ"ל ביקש ממני לשקול שוב ושוב הדבר.
נמצא שאין הדברים פשוטים כלל וכלל, כי מצד אחד צריכים הרבה סבלנות ורחמנות, ומאידך ישנה אחריות עצומה כלפי הסובבים אותו בקהילה או במוסד, בבחי' "ואל יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם".
והנה כל מקרה צריך עיון ודיון לגופו, ובודאי שיש צדדים לכאן ולכאן, והדברים לא קלים ולא פשוטים כלל. ובהא נחתינן ובהא סלקינן, ויש פרטים רבים ומשתנים ממקרה למקרה ומסיפור לסיפור,
והכלל שצריכים סייעתא דישמיא, ונחישות, לפי הענין והצורך, ולא ראוי זה כראוי זה, ומה לתבן את הבר, ולא קרב זה אל זה.
והנה נידון זה נוגע גם במצבים כואבים עוד יותר, כשאדם רח"ל צריך לדון האם לסלק בנו/בתו, הנער/הנערה מהבית כאשר סטו מדרך הישרה ונבלעו בתוך הטימטום והטומאה, ועלולים להזיק לאחיהם או אחיותם, ויש פרטים ושינויים רבים מאד מאד, וצריכים סייעתא דישמיא, ולפעמים אין ברירה, עם כל הכאב והצער וכל ההשלכות הנוראיות והכואבות. וכדאי להתייעץ עםם מביני דבר הרואים ושוקלים את הדברים בדרך התורה עם עיינים טהורות הרואות למרחוק.
ויהי רצון שלא נצטרך להגיע למצבים הנ"ל וכמ"ש (תהלים קמד-יד) אלופינו מסובלים אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו, ואמרו חז"ל (ברכות יז:) "אין פרץ" – שלא תהא סיעתנו כסיעתו של דוד שיצא ממנו אחיתופל. "ואין יוצאת" – שלא תהא סיעתנו כסיעתו של שאול שיצא ממנו דואג האדומי. "ואין צוחה" – שלא תהא סיעתנו כסיעתו של אלישע שיצא ממנו גחזי. "ברחובותינו" – שלא יהא לנו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים. רק כולם קדושים, כולם טהורים.
בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר
נוער בסיכון, נוער נושר משוגע ?!?
ומאד כדאי לומר – תפילה לחינוך הילדים
ועוד תמצאו הרבה באתר