להתחזק בעבודת התפילה ולא לזלזל ולא לבזות את הקודש | פרשת השבוע תולדות

להתחזק בעבודת התפילה ולא לזלזל ולא לבזות את הקודש | פרשת השבוע תולדות

לא לבזות את הקודש | עבודת התפילה

וזהו (בראשית כה-לד) "ויבז עשו את הבכורה".

ופרש"י העיד הכתוב על רשעו, שביזה עבודתו של מקום. ודבריו נובעים מחז"ל במדרש אגדה (ע' סד מדפו"י). והנה הפסוק כינה את כלל עבודת ה' בשם 'בכורה', והעושה כן דהיינו המבזה את עבודת ה' הוא רשע.

והנה הקליפה הזאת של עשו המבזה עבודת ה' נמצאת אצל כל אחד בדרגות שונות ובבחינות מסויימות ומשתנות, ויש לעשות הכל כדי למגר אותה ולעקור אותה מן השורש.

ולדוגמא עבודת התפילה שהיא ממש במקום עבודת הקרבנות כמ"ש חז"ל (ברכות כו.) תפילה במקום קרבן היא (ובבחינות מסויימות עוד יותר יקרה, כמ"ש חז"ל (שם לב:) גדולה תפילה יותר מן הקרבנות), ואמרו (שם כו:) תפילות כנגד תמידין תקנום.

וכדאיתא בליקו"מ (קמא סי' ב-ב) שיוסף ששמר את הברית – נטל את הבכורה, שהיא עבודת התפילה, בחינת פי שנים (דברים כא-יז), כי התפילה היא פי שנים, שיש בה שבחו של מקום ושאלת צרכיו.

ואמרו חז"ל (ברכות ו:) מאי (תהלים יב-ט) כרום – זולות לבני אדם? אלו דברים שעומדים ברומו של עולם (ופרש"י כגון תפילה שעולה למעלה) ובני אדם מזלזלים בהם. הרי שביזוי וזילזול התפילה היא תופעה מצויה.

צרכים להתחזק – בעבודת התפילה !

וזה בחי' מ"ש חז"ל (ברכות לב:) ת"ר ארבעה צריכין חיזוק (ופרש"י שיתחזק אדם בהן תמיד בכל כוחו) ואחת מהן היא תפילה, כי הרבה פעמים האדם מתפלל הרבה על נושא מסויים ולא נענה, ועי"ז הוא מתייאש ומתרשל ומזלזל בתפילה, והאמת היא שכל תפילה עושה את פעולתה, ואם היא תפילה ראויה – מתקבלת, ומשתמשים בה לדברים נחוצים אחרים, כפי שיודע יודע תעלומות.

להתחזק בכוונת התפילה

והלא תראה שבהגיע תפילת שחרית, הרבה מדלגים מיד את כל סדר הקרבנות ומיד אחר ברכות השחר קופצים ומדלגים הרבה מאד, ויש שמאחרים איחור כרוני למנין ומדלגים אף בפסוקי דזמרה, ויש הממהרים ולפני סיום התפילה הם כבר קיפלו הטלית והתפילין ואינם והרוח נשאם, ויש שלא מכוונים כלל בכל התפילה מתחילה ועד סופה, ויש שמכוונים מעט פה ושם ולא שמים כוחות להתאמץ לכוון בכל חלקיה , לא בקרבנות, ולא בפסוקי דזמרה, ולא בק"ש וברכותיה, ולא בעמידת השמו"ע, ולא אח"כ, ולא כ"כ מקפידים לקיים מ"ש חז"ל (ברכות ל:) אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש, ואמרו (שם) אין עומדים להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש.

וכן יש זילזול כרוני וקבוע בחוסר כוונה בברכות הנהנים, אלא חוטפים ברכה זריזה וישר לאוכל ולאחר מכן בברכת המזון, וכן בשאר כל הברכות, וכן רואים אנשים מפטפטים מלאי חיות על חדשות וכו' ופתאום קופצים לתפילה ומרגישים שם עייפים, ושוב מיד בסיום התפילה חוזרים הפיטפוטים ושוב מתמלאים כוח חיוני.

וכן לעניין עסק התורה שהיא כל כולה עבודת ה' ואמרו (מנחות ק') כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם, כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא חטאת. וכמה מזלזלים בעוון החמור של ביטול תורה באלף אופנים ובחינות.

ואכן גם התורה היא מהדברים שצריכים חיזוק תמיד ובכל כוחו (וכנ"ל ממס' ברכות לב:). ומי מדבר על השכמה לפנות בוקר לעסוק בעבודת ה' בתורה ותפילה, ועוד יותר על קימת חצות לילה, אשריהם השרידים העומדים בבית ה' בלילות. ומי שיעשה קצת חשבון הנפש, ויפשפש וימשמש במעשיו ימצא הרבה מאד זילזולים קטנים וכו' בכל תחומי עבודת ה'.

ויהי רצון שנזכה להתחזק בעבודת ה' כרצונו יתברך, ונזכה למגר את קליפת הזילזול הנ"ל. שהרי עבודת ה' היא עיקר יעודנו בהאי עלמא שפילא.

ראש ישיבת ברסלב "נצח מאיר"
הרב שמעון יוסף הכהן ויזנפלד