לא להרים את האף | פרשת אחרי מות

לא להרים את האף | פרשת אחרי מות – נאמר בפרשה:
וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן, בקרבתם לפני ה' וימותו –
מכיוון שהיו קרובים למשה ואהרון הרגישו על הגובה וחשבו להנהיג את הדור וזה הרג אותם…
והתופעה הזאת של להרים את האף נמצאת אצל כל אחד מאיתנו והיא גורמת אסונות ולדורות.
ראש ישיבת ברסלב מעורר את הנושא…

לא להרים את האף | פרשת אחרי מות

בס"ד.
ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר פרשת אחרי מות
לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור עם פרשת השבוע.

וזהו (ויקרא טז-א) "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן, בקרבתם לפני ה' וימותו".
אמרו חז"ל (סנהדרין דף נב סע"א) וכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך, ונדב ואביהו מהלכין אחריהן, וכל ישראל אחריהן,
אמר לו נדב לאביהו אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור,
אמר להן הקב"ה הנראה מי קובר את מי, אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי 'נפשי גמלי סבי שטעונים עורות גמלים יונקים שמתו'.

וכן איתא בתורת כהנים (ספרא- פרשת שמיני יז-כא) וזה לשונו: באותה שעה קפצה פורענות על נדב ואביהו, ויש אומרים מסיני נטלו את שלהם. כיון שראו את משה ואת אהרן שהיו מהלכים תחילה, והם באים אחריהם, וכל ישראל אחריהם,
אמר ליה נדב לאביהו עוד שני זקנים הללו מתים, ואנו ננהיג את הקהל, אמר הקב"ה הם קוברים אתכם ויהיו הם מנהיגים את הקהל.

וביאר המלבי"ם שמתו מפני חטא אהבת הכבוד שכשראו שהם אחר משה ואהרן כמ"ש (שמות כד, א) עלה אל ה' אתה ואהרן / ושבעים מזקני ישראל התאוו שיהיו בראש, ומפני אהבת הכבוד הדמיוני השליכו אחרי גוום אושר נפשם, מה שעל ידי משה ואהרן יראו באור ה' ומשפעם יברכו. עיי"ש.

ואיתא בפנים יפות, שאמרו אני ואתה ננהיג את הדור, אני ואתה אחד מלך ואחד כהן גדול.
והנה על המורד בכהונה כגון קורח ועדתו – מצינו עונש מיתת שריפה, אך המורד במלכות – חייב מיתה ואינו בשריפה, ולמה שניהם מתו בשריפה? אלא שכל אחד חשב שהוא יהי' כהן גדול.

שחצנות

וכן אמרו במדרש רבא (אחרי כ-י) רבי לוי אמר שחצנים היו.. אומרים מתי שני הזקנים הללו מתים, ואנו נוהגים שררה על הציבור. רבי יודן בשם ר' איבו אמר בפיהם אמרו זה לזה. רבי פנחס אמר בלבם הרהרו.

וראה בזוה"ק (דף נו:) אחרי מות שני 'בני אהרן', רבי יוסי אמר "אחרי מות נדב ואביהו" מיבעי ליה, מאי טעמא כתיב "שני בני אהרן"? והא ידוע שבניו היו. אלא למדנו שעד אותו רגע לא היו ברשות עצמן אלא ברשות אביהם, ולפיכך "בקרבתם לפני ה' וימותו" שהם דחקו את השעה בחיי אביהם, עיי"ש.

וראה בילקוט שמעוני (בתחילת הפרשה) וז"ל ויקחו בני אהרן נדב ואביהו. 'בני אהרן' – שלא חלקו כבוד לאהרן. נדב ואביהו – שלא נטלו עצה ממשה. 'איש מחתתו' כל 'איש' מעצמו – שלא נטלו עצה זה מזה.

לא להרים את האף

והנה בעוונותינו הרבים התופעה השלילית הזאת קיימת בכמה וכמה אופנים, בכל מקום,
בבתים בישיבות בכוללים בסמינרים וכו' שתלמידים ותלמידות שעדיין לא מבינים כלום
ובודאי לא דבר לעמקו ולא השלכות עתידיות לעצמן ולדורותיהם,
והם מרשים לעצמן להעביר ביקורת על הורים ומורים אשר לא כדת,
ולפעמים (הרבה פעמים) עושים כן ברבים ובפרהסיא, וגם מחליטין החלטות פזיזות ומסוכנות וכו'.

בעלי תשובה

ומה יותר גרוע שהתופעה הנ"ל קיימת גם אצל בעלי תשובה, אשר חושבים שמבינים הרבה, ולא כן הוא, וגם הרי מוחין דידהו פגומים ומבולבלים, ומרוב שחצנות וגאותם שחקים חושבים שהם מבינים יותר, ויותר טוב,
וזה גורם להם בעצמם ולדורותם אסונות רוחניים רבים מאד, ובסופו של דבר אין להם לבא בטענות כי אם לעצמם בעצמם, אבל ביני לביני יורים לכל הכיוונים, ובורחים מאחריותם על השקפותיהם המשובשות ומעשיהם, תולדותיהם כיוצא בהם שגורם להן ולדורותם מה שגורם.
ויש להאריך בדבר הרבה מאד, בהרבה מאד פרטים, אבל הכלל הנ"ל המעורר את הנושא מספיק גדול ועוצמתי גם לעורר את הפרטים.

ויהי רצון שנכיר את מקומנו, ולא נרים אף, ולא נדבר שלא כרצון ה'.

בברכת התורה וכטו"ס
ראש ישיבת ברסלב "נצח מאיר"
הרב שמעון יוסף הכהן ויזנפלד