לא להיות שלימזלניק

אסור לזלזל ברכושו

אבל אעפ"כ אסור לזלזל ברכושו וכדאיתא בחיי"מ (עבודת ה´ אות ק´)

בעת שהיה השריפה פ"א בשבת, ופ"א ביוה"כ,

הי´ רצונו שיקילו מאד בענין הצלת ממונו ורכושו באופן המותר על פי דין,

ואמר זה אני יודע מכבר שיש אנשים שבשביל חומרא אחת מבטלין הרבה מאד מעבודת ה´ כמעט הכל,

כי הלא כמה האדם מייגע עצמו בשביל חפציו וממונו ונוסע לדרכים

ומבטל עצמו הרבה מתורה ותפילה ועבודת ה´

ימים רבים בשביל להרוויח ממון ואח"כ בשביל חומרא אחת יאבד הכל ח"ו ויצטרך שנית לבטל עצמו הרבה,

ואמר על עצמו שכשהוא מוליך ממון אצלו בדרך,

הוא מדקדק מאד לגונזו יפה בבגד שלו בתוך בית יד כנגד לבו

ושלא יהי´ בו שום קרע ונקב (שלא יפול ויאבד),

ואעפ"כ בכל עת שהוא בדרך הוא ממשמש בכיסו בכל שעה אם יש אצלו הממון,

ובכל עת שנזדמן שאחד מאנ"ש נאבד אצלו איזה סך ממון בדרך

והיו באים בקובלנא לפניו,

הי´ מבזה ומוכיח אותו מאד ע"ז על שלא נזדרז בשמירתו יפה עיי"ש,

שזה בחי´ מה שיעקב אבינו נשאר לבדו מעבר לנחל יבק עבור פכים קטנים

כדפרש"י בס´ וישלח (ברא´ ל"ב, כ"ה),

וכמשחז"ל (סוטה י"ב) עה"פ (שמות ב´) ותקח לו תבת גומא,

מאי שנא גומא א"ר אלעזר מכאן לצדיקים שממונם חביב עליהם יותר מגופם,

וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהם בגזל.

מתוך הספר "יש מאין" פירוש על הליקוטי מוהר"ן