וזהו (בראשית א-א) "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ".
בכל פרוייקט ומיזם שאדם מוביל צריך שיהי' בו ב' בחינות, בחינת של ראש גדול ומוחין דגדלות עם שאיפות ותקוות גדולות המבוססים בעיקר על ההגיון הצרוף, שזה בחי' "בראשית ברא" (היינו ראש גדול, ועם יוזמה ובראשיות מלא תקוות מרץ וחשק),
ויש בחינה הפוכה קצת, דהיינו בענוה וצניעות בדיבור ובהנהגה המעשית, לא להתרברב, ולא להתגאות, ולא לנפח את החזה בדברי רהב, שזה בחינת בראשית – ברֵשית, (כי האלף נחה, וכאילו איננה) וכהא דכתיב (דברים יא-יב) תמיד עיני ה' אלקיך בה מרֵשית השנה, ועד אחרית שנה.
ואמרו חז"ל (ר"ה טז: פסיקתא זוטא פרשת עקב, יא-יב) שלכן כתיב חסר אלף, לרמז וללמד שכל שנה שרשה בתחילתה (כלומר מסכנה, עניה ודלה), מתעשרת בסופה.
וכן בכל הענינים הרוחניים (וגשמיים), ובפרט בדברים הקשורים לציבור ולרבים, שבהם יש יותר מקום ליצר הרע לפתות את האדם להתגאות, צריכים לגשת לדברים מרום תפקידו, מתוך ענוה ושליחות, ועשיית רצון ה', בבחי' עבדות ולא בבחינת שררה, וכמ"ש חז"ל (הוריות דף י.) כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם?!
וטוב לזכור תמיד מ"ש חז"ל (ירושלמי ברכות פ"א ה"ו) הגדולה מקצרת ימים. אבל מאידך צריכים להיות זריזים ונמרצים ומלאי תקוה ועם מעוף יזום ועשיה.
ולא להיות כענותן בענוה פסולה שמתנהג כבטלן ומתרשל ומתעצל ותולה הכל בכאילו זה ענוה. והרי לא קרב זה אל זה. לא מיניה ולא מקצתיה.
וזה בחי' מה דאיתא בלקוטי מוהר"ן (תנינא, סי' ז-אות י') שמי שהוא איש חיל (פי' 'חברמן', במובן החיובי, ללא חסרונות החברמן השלילי) ואינו ההיפך שקורין רוע מזל, שלֵימזל (שלא-מזל, שלומיאל בלע"ז) הוא יכול לקבל בעת האכילה הארת הרצון, דהיינו שיאיר לו הרצון בעת האכילה, וישתוקק ויכסוף מאד אליו יתברך ברצון מופלג, בלי שום ידיעה שלא ידע כלל מה הוא רוצה (כ"א לעשות רצון ה' ולהיות דבוק אליו).
ומה שמתגלה הארת הרצון בעת האכילה דוקא? דע כי מי שרוצה לחגור מתניו להיות מפרנס, ליתן פרנסה (גשמית, וקל וחומר רוחנית) להתלויים בו, הוא צריך שיהיה איש חיל, ולא יהיה ההיפך שקורים רוע – מזל, שלֵימזל, כי צריך שיהיה לו קצת ממשלה, כי כל הפרנסה נמשך מהמלכות, כמו שכתוב במלך (דניאל ד) אילנא די חזית די רבה ותקף וגו' ומזון לכולא ביה – אנת הוא מלכא, ועל כן מי שרוצה לקבל (ולהמשיך) פרנסה, צריך שיהיה לו שייכות עם המלכות. עיי"ש.
והדבר הזה נוגע לכולם, הורים, מורים, מנהלים מכל הסוגים, גבאי בית הכנסת, מנהלי ישיבות, ובתי ספר וסמינרים, כוללים וכו' וכו' וכו', כי מצד אחד צריכים לפעול במרץ וגדלות ומאידך צריכים להתנהג בענוה וסבלנות ובכבוד זולתו כפי הראוי לו.
ובזה טעו רבים מאד, שכשהגיעו לאיזה שטעל"ע ותפקיד, התגאו עם אחיהם, ויש שבתחילה פעלו מתוך ענוה ולשמה, ובמשך הזמן התקלקלו וירדו ממדרגתם והתנהגו שלא כראוי, והדברים ידועים ועתיקים. וה' ישמור וירחם.
ויהי רצון שבכל עניני עבודת ה' ניהי' זריזים ונחרצים מתוך ענוה ושלימות, לשם שמים.
בברכת התורה וכטו"ס ראש ישיבת ברסלב "נצח מאיר"
הרב שמעון יוסף הכהן ויזנפלד
-
-
-
-
-
-
-
-
