כשתזכור שהכל בהשגחה לא תצטער כלל!

רבי נתן מברסלב במכתב לבנו..

כשתזכור שהכל בהשגחה לא תצטער כלל!

…ועל כולם צערי גדול ביותר מבלבול הדעת והקטנות השכל שנקטן אצלכם עי"ז,
כי חסרון הדעת קשה מהכל. וכמבואר בדבריו הקדושים, שעיקר הצער של כל מיני
ייסורים וחסרונות הוא רק חסרון הדעת,

כי אם היה הדעת שלם, והיה יודע שהכל בהשגחתו יתברך לטובה, בוודאי לא היה מצטער כלל,

אדרבה, היה מלא שמחה מכל היסורים וההרפתקאות העוברים עליו,
כי כל מה דעבד רחמנא לטב עביד, כי כוונתו יתברך בוודאי לטובה נפלאה.

ובפרט שאנו רואים שכל אדם מלא ייסורים, כמובא בכל הספרים,
וכמו שכתוב במדרש רבה (פרשת מקץ פרק צ"ב על פסוק 'ואל שדי יתן לכם רחמים'),
וז"ל: אמר רבי אלכסנדרי אין לך אדם בלא ייסורים,
אשריו לאדם שיסורים באים עליו מן התורה (כלומר על ענייני עבודת ה') שנאמר ומתורתך תלמדנו.
וכבר ידעתם שכל המניעות הם רק מניעות המח, כי מי שדעתו ומוחו חזק בהאמת לאמיתו, בוודאי
אל יבהלוהו רעיוניו משום הרפתקאות ותלאות העוברים עליו, כי בוודאי לא יעלה על דעת איש
הישראלי כשבא עליו איזה צרה ח"ו – אפילו בגוף ובבנים ח"ו רח"ל, מכל שכן בממון הקל – שזה
מחמת שהניח תפילין או פיזר לצדקה וכיוצא בזה.

אדרבה, איש הכשר אפילו איש פשוט, נותן אל לבו שכל צרתו וייסוריו ח"ו הוא מחמת שמיעט
בעבודת ה' – שלא הניח תפלין בכוונה הראויה, והסיח דעתו מהם כמה פעמים, ולא נתן צדקה
בלב שלם, וכדבעי למעבד לא עבד ]לא עשה בשלמות כמו שהיה ראוי לו לעשות[.
והנה להאריך בדברים בעניין זה יש בלבי תהלה לאל הרבה לדבר, הנה בטני מלא מילים,
דברים אמתיים וזכים ובהירים בעזהי"ת, אך לא יספיקו המון יריעות לבארם, וכבר ידעתם קצת ע"י
ספריו הקדושים, וע"י מה שחידשנו בהם בחסדי נפלאותיו יתברך.

ועתה ידידי וחביבי
חזק ואמץ עצמך.

נתן מברסלב