כמה מילים בגנות מידת הגאווה

פרשת השבוע נח (בראשית ו-יז) "ואני הנני מביא את המבול, מים על הארץ, לשחת כל בשר אשר בו רוח…"

כבוד הרב לא הולך לי ? יש לי חסימה, עושים עלי עין הרע ?

פלא גדול ועצום איך עולה על דעתו של האדם להתגאות ולרצות כבוד ? הרי כל אחד יודע (גם אם מסתיר משמיים מביאים אותו למצבים שלא מצליח ונתקע וחסום לו) כדי שיקלוט ויתוודה שהוא מלא חסרונות, מלא פגמים, חטאים ועוונות, טועה כל הזמן, מטעה אחרים, מתנהג כשוטה וחסר דעת, מדומיין, משוגע.., וכל הצלחה או מעלה שיש בו הוא רק מתנת שמים ולא מחכמתו.., ואעפ"כ האדם מתגאה כל הזמן וצועק אני ועוצם ידי.., בכוח חכמתי הצלחתי ! ומשקיע הרבה אנרגיות וכוחות ומחשבה וזמן על כבודו…

אם תבין את התכלית של החיים – יפתרו לך רוב הבעיות

כתב המסילת ישרים (פרק כב) שצריך האדם להתבונן בדברי עקיבא בן מהללאל (אבות פ"ג) דע מאין באת – מטיפה סרוחה, ולאן אתה הולך – למקום עפר רימה ותולעה, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון – לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, ולא יברח מזה לומר די אתם הדתיים לא יודעים מה לענות אז אומרים שבסוף כולם מתים – תנו לחיות !

התשובה היא להתבונן בעצמך

כי הבריחה היא לא פתרון ולא תשובה נוצחת – אלה הפסד החיים האמיתיים הנחת רוח והעשירות האמיתית. כי בהיות האדם מסתכל בפחיתות חמרו וגריעות התחלתו (טיפה סרוחה), ובחטא יחמתני אמי (תהלים נא-ז) אין לו טעם לינשא (להתגאות) כלל, אלא ליבוש ולהכלם, וכשיחשוב כמו כן שבסוף כל גדולותיו ישוב לעפר, מאכל לתולעת, כל שכן שיכנע וישכח שאון גאותו, כי מה גדולתו ואחריתה בושת וכלימה – ממילא אם יחשבו כך הרבה מריבות לחצים ודאגות ירדו מליבו ויכנס לעולם האמונה ויראה שלא הוא מנהל את העולם (וטוב שכך…) ובע"ה יהיה טוב בזמן במקום הנכון והמושלם כרצון השם, וממילא הרבה בעיות יפתרו לו רק מההבנה הזאת.

איך חושבים על החיים

כשיחשוב עוד וידמה בלבו רגע הכנסו לפני בית דין הגדול של צבא מעלה, בעת שיראה עצמו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, הקדוש והטהור, והוא עומד בפניהם גרוע פחות ונבזה מצד עצמו, טמא ומגואל מצד מעשיו, הירים ראש, היהי' לו פתחון פה??

וכי ישאלוהו איה איפה פיך (פי' למה אתה שותק, הרי בחייך הצדקת תמיד את מעשיך) איה גאוותך וכבודך אשר נשאת בעולמך, מה יענה?! כעת נשארלנו רק להתפלל ולהתחנן לפי מהלך מלכי המלכים המנהיג את עולמו בחסד וברחמים לבקש סליחה לשנות את המעשים ביישוב הדעת לכיוון הנרצה הרי היא תורתנו הקדושה כפי שמסרו חכמים… מכאן מתחילה העבודה לחיות באמת !

מאמרי חז"ל על המתגאה

והנה אמרו חז"ל (מגילה כט.) מאן דיהיר – בעל מום הוא,
ואמרו (סוטה ד.) שהוא כאילו כפר בעיקר.
ואמרו (ב"ב עח:) כל אדם שיש בו גסות הרוח – נופל בגיהנם.

ואיתא באותיות דרבי עקיבא שאפילו יש בו תורה וחכמה כמשה רבינו ויש בו גסות הרוח – לא ינקה מדינה של גיהנם.
ואמרו (אבות פ"ד מ"ז) הגס לבו בהוראה, שוטה רשע וגס רוח.

והנה יש דין ויש חשבון

ואמרו חז"ל (עירובין יג:) כל המגביה עצמו הקב"ה משפילו.
ומקרא מלא דיבר הכתוב כמ"ש (ישעיה ג-טז) ויאמר ה', יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עיניים,
הלוך וטפוף תלכנה וברגליהם תעכסנה, וכתיב (שם כד) והיה תחת בושם מק יהיה, ותחת חגורה נקפה, ותחת מעשה מקשה קרחה, ותחת פתיגיל שק, כי תחת יופי (וראה במס' שבת סב:).

ואמרו (פסחים סו:) כל המתייהר, אם חכם היה, חכמתו מסתלקת ממנו.
ואמרו (שבת לג.) סימן לגסות הרוח – עניות.
ואמרו (ירושלמי יבמות פי"ב ה"ו) מי גרם לך להתנבל ולהתבזות ולהיות מושפל בדברי תורה שטעות בהן, על שהתגאית בהן.
ואמרו (סנהדרין קא:) גסות שהיתה בירבעם. טרדתו מן העולם.
ואמרו (קה"ר י) ללמדך שכל המניח ענותנותו גורם מיתה לעצמו.
ואמרו (ילקוט שמעוני מלכים ב-סי' רמד) לא יתגאה בדברי תורה, שמא עוקרין אותו.

והנה ישנה מידה כנגד מידה בעונש המתגאה,

כמ"ש (סוטה ט:) אבשלום נתגאה בשערו לפיכך נתלה בשערו.
ואמרו (תנחומא בשלח יב) כל המתגאים, במה שהן מתגאים בו – נפרע מהם. (וע"ע יל"ש בשלח – סי' רמג).

גאווה כלפי שמיים

ואם גאוה עם בני אדם זה שגעון וטירוף הדעת,
יש גם טירוף שבטירוף, דהיינו שמתגאה כלפי מעלה רח"ל,
וכמ"ש (ברכות יט.) בכ"ד מקומות – בית דין מנדין.. המגיס דעתו כלפי מעלה
(וראה במדב"ר ד, לא ינהג אדם גאוה לפני המקום, שכל המתגאה לפניו, מתבזה.).

וזה בחי' "הנני מביא את המבול מים"

ואמרו חז"ל (תוספתא סוטה, פ"ג) ולמה איבדם דוקא במים?
אנשי דור המבול לא נתגאו לפני המקום אלא מתוך טובה שהשפיע להם.
אמרו אין לו להקב"ה עלינו טרחות, אלא שתי טיפות של גשמים,
שהרי יש לנו נהרות ומעיינות, שאנו מסתפקים בהם בימות החמה ובימות הגשמים.

אמר להם הקב"ה בטובה שהשפעתי לכם בה אתם מתגאים לפני?!
בה אני פורע מכם, הדא הוא דכתיב ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ. ע"כ.

להורדה והדפסה עלון לשבת של ישיבת נצח מאיר – פרשת נח

כמה מילים בגנות מידת הגאווה