כל ההתחלות קשות

ידוע כל שכל ההתחלות קשות ובכל זאת אמרו חכמינו ז"ל שהמתחיל המצווה אומרים לו גמור כי להתחיל הרבה מתחילים אבל לסיים צריך חיזוק יותר גדול כי יש מניעות וחולשה לקראת הסוף | כמה חיזוקים על פי פרשת השבוע.

כל התחלות קשות

וזהו (שמות מ-לג) "ויכל משה את המלאכה".

אמרו חז"ל (מדרש הגדול, פרשת בראשית) המתחיל במצוה – על ידו היא נגמרת,
הרי משה רבינו ע"ה, לפי שהתחיל במלאכת המשכן – הוא גומרה,
וכן שלמה המלך התחיל במלאכת בית המקדש והוא גומרה.
דכתיב (מ"א, ז-נא) ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה.

ואמרו (תנחומא פרשת עקיב-ו)

כל המצוה וגו' תשמרון לעשות. אם התחלת במצוה – הוי גומר את כולה.
אמר ר' יוחנן כל מי שמתחיל במצוה ואחרי כן בא אחר וגומרה נקראת על שם גומרה. ממי אתה למד ממשה,
כיון שיצאו ישראל ממצרים, מה כתיב (שמות יג-יט) ויקח משה את עצמות יוסף, כל העם עוסקים בביזה, ומשה היה מטפל בעצמות יוסף. נסתלק משה במדבר ולא נכנס לארץ, הכניסו ישראל עצמות יוסף וקברו אותן, ותלה המצוה בהן שנאמר (יהושע כד-לב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם.

אמר רבי ינאי כל המתחיל במצוה ואינה גומרה – קובר אשתו ובניו. ממי אתה למד? מיהודה, שנאמר (בראשית לז-כו) ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו. וגו', לכו ונמכרנו לישמעאלים ושמעו לו, שהיה מלך, ואילו אמר להם להחזירו לאביו היו שומעים לו, אלא התחיל מצוה, ולא גמרה.

וכן אמרו בירושלמי (פסחים פ"י-ה"ה)

איך מזכירים גאולה (בליל הסדר) ועדיין לא נגאלו, והלא לא יצאו ממצרים אלא בחצי היום שנאמר (שמות יב-נא) ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל וגו' אלא מכיון שהתחיל במצוה של מצות סיפור יציאת מצרים, אומרים לו מרוק (גמור) ולכן מסיים מזמור (תהלים קיד) בצאת ישראל ממצרים, וכן אמרו (ירושלמי ראש השנה פ"א-ה"ח) רבי יוסי אומר מכיון שהתחיל במצוה – אומרים לו מרוק. (פי' מכיון שהתחיל במצוות קצירת העומר בלילה, משום כך הותר ג"כ לסיים ולגמור את מכשירי המצוה בהבהוב השיבולים בלילה. ושוב בדומה לזה איתא בירושלמי (מגילה סוף פרק שני).

השקפה :

והנה הרבה מתחילים בעשייה חיובית עם רצונות טובים להגשמת חלומות, לדוגמא בהקמת מוסדות תורניים, בהתלהבות ואורות ובמרץ רב, אבל.. משהו קורה בדרך בעקבות הזמן שעובר ועובר ועדיין לא השלימו את המלאכה, לפעמים זה סתם עצלות, לפעמים זו מידת הדחיינות, לפעמים משום בעיות כבוד, כי לדעתו לא מעריכים מספיק כל מה שהוא עושה, ולא מכבדים אותו כרצונו, לפעמים זה משום עניני ממונות, שלא נותנים לו חברי העמותה להחליט לבד כרצונו, או לפעמים לא מתגמלים מספיק את עבודתו.

והן אלה וכאלה ושלא כאלה סיבות גורמים שמלאכת שמים מושבתת. ועל כן צריך הרבה זריזות, התחזקות, ואמונה…
כי בכל דבר שבקדושה יהיו הרבה מניעות, ככל שיתרבה ויתמשך הזמן, ועל כן יש להזדרז עצמו ככל שיוכל.
והנה מוהרנ"ת ז"ל אמר שאע"פ שחז"ל אמרו (רש"י יתרו יט-ה) כל ההתחלות קשות, מכל מקום ישנם בחינות שהסוף קשה עוד יותר מההתחלה – על כן צריך לקראת הסוף לאגור כוחות ולהתאמץ יותר ויותר !

הלא תראה שהרבה למדו רוב המסכת ולא גמרו אותה. אשר על כן צריך הרבה התחזקות לגמור את אשר החל.
ועשיה 'לשם שמים' מאד מאד עוזרת לכך, שהמניעות בסופו של דבר זזות הצידה מפניה.
וכן צריך להתחזק באמונה שהשי"ת יתן לו כוחות הנדרשים להשלים את המשימות.

חובות :

(ובמה שנוגע להכנס להלואות גדולות וחובות כספיים בתקוה שה' יעזור לו לשלם – צריך יישוב הדעת גדול מאד. כי זהו (משלי כה-יט) מבטח בוגד – שאסור לעשות כן ובפרט שיכול להזיק בממון זולתו וכו' וכן לצער הרבה אנשים, וכן לא יעשה).

ויהי רצון שנזכה להיות זריזים בעבודת ה', ונתחיל ונגמור לימוד ומעשים טובים ככל שנוכל.