כח התורה גדול מאד ובידו לבטל גזירות קשות,
כמ"ש חז"ל ע"פ (בראשית כז, כב) הקול קול יעקב, והידים ידי עשו
כל זמן שיעקב מצפצף בקולו ועוסק בתורה
אין ידי עשו יכולות להזיק.
וכמ"ש (שמות יז, ח) ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים,
ואמרו חז"ל (מכילתא שם, תנחומא שם) אין רפידים אלא רפיון ידיים,
לפי שרפו ישראל ידיהם מדברי תורה לכך "ויבא עמלק".
וכמ"ש חז"ל (פתיחתא דאיכה רבתי, ב) אימתי העכו"ם גוזרים גזירה וגזירתם מצלחת ח"ו ?
בשעה שישראל משליכין דברי תורה לארץ,
וכדאיתא בב"ר (סז, ז) והיה כאשר תריד, ופרקת עולו מעל צואריך,
אם ראית (נאמר לגויים) את אחיך (עם ישראל) פורק עולה של תורה מעליו – גזור עליו שמדים, ואתה שולט בו.
[הה"ד (ישעיהו סג, טז) כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו, וישראל לא יכירנו. ויצחק היכן הוא?
אלא מי שהוא אומר לו גזור עליו שמדים את מתכיפו לאבות?!].
ואמרינן במס' ב"מ (דף פה.) כל המלמד את בן עם הארץ תורה,
אפילו הקב"ה גוזר גזירה – מבטלה בשבילו.
ולאידך גיסא, ג"כ אמרו חז"ל (ויק"ר לא, ה) עיר גיבורים עלה חכם ויורד עז מבטחה,
רבנן אמרו 'עוז' – זו תורה.
'מבטחה' – שכל מי שיגע בה בטוח שגוזר ואחרים מקיימים,
כך אמר הקב"ה למשה הרבה יגעת בתורה, אלא תהא גוזר ואחרים מקיימים
הה"ד (ויקרא כד, ב) צו את בני ישראל.
כי כח וזכות התורה הוא גדול ועצום מאד, ומועיל בין בגשמיות ובין ברוחניות (הן לרבים הן ליחיד)
וכמ"ש חז"ל (אבות פ"ו פ"א) ברוך שבחר בהם (עוסקי תורה גדולי הדור) ובמשנתם.