כבוד תלמידי חכמים זה רפואה לכל המחלות!
בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר שופטים | לכבוד... אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע
הסיבה למי שלא מוצא רפואה למחלתו והסגולה לכל הרפואות נמצאת בתורה ואת התורה יודעים התלמידי חכמים על כן כבוד תלמידי חכמים זה רפואה לכל המחלות!
רפואה לכל המחלות
(דברים יז-יא) "לא תסור מן הדבר, אשר יגידו לך ימין ושמאל".
איתא בדברי רבינו הקדוש מברסלב (ליקוטי מוהר"ן קמא, סי' נז) דע שמי שפוגם, באמונת חכמים ופורץ גדרם – אזי אין רפואה למכתו בבחי' מ"ש חז"ל (שבת קי:) דלמא חיויא דרבנן טרקיד דלית ליה אסוותא.
וזה המבזה תלמידי חכמים – אין לו רפואה למכתו (שם קיט:), כי כל הרפואות הן הרכבות, דהיינו שלוקחים סם פלוני ועשב פלוני במידה ובמשקל כך וכך, וכן עשב אחר שמשקלו כך וכך, וכל עשב ועשב ושל סם וסם יש לו כח אחר, ומערבין אלו המינים ביחד ועושים מהם הרכבה, וזאת ההרכבה יש לה כח לרפאות החולאת,
כמו כן התורה שהיא רפואה לכל דבר, כמ"ש (משלי ד-כב) ולכל בשרו מרפא, אין מי שיודע אותה כי אם חכמי הדור, כי נמסרה להם לדרשה, אבל מהתורה בעצמה – אי אפשר לידע דבר, כי אם על פי מה שחכמי הדור מפרשים אותה. כי התורה עניה במקומה ועשירה במקום אחר (ירושלמי ר"ה, פ"ג ה"ה) והחכמים מלקטים ומערבבים ומרכיבים את התורה.
כבוד תלמידי חכמים
וע"כ כשפוגמים בכבוד תלמיד חכם – אין רפואה למכתו. כי עיקר כח הרפואה מקבלים מהתורה, אי אפשר לקבל כ"א ע"י חכמי הדור, והם יודעים להרכיב התורה, שזה עיקר כח הרפואה.
על כן העיקר שיהי' לו אמונת חכמים ולהיזהר בכבודם, לירא מהם מאד, ואף אם נראה לו דבר שאינו נכון לפי דעתו ונדמה לו שהם עושים ח"ו כנגד התורה – צריך להאמין שבוודאי הם עושים נכונה ע"פ התורה, כגון מה שאנו רואים שמפורש בתורה (דברים כה) ארבעים יכנו, והם אמרו (מכות כב:) שלושים ותשעה מלקות דייקא, כי הם יודעים ע"פ הדרשות והמידות כפי מה שנמסר להם, שצריך דוקא ל"ט מלקות.
ע"כ צריך להאמין בחכמים, ולהשליך שכלו ודעתו, רק לסמוך עליהם, כי להם נמסרה התורה לדורשה. ע"כ. כי אמרו חז"ל (ע"ז י:) שהקטן שבאמוראים מחיה מתים, ורבי חנינא בן חניכאי החיה את אשתו (כתובות סב.) ור' יוחנן החיה את רבי כהנא (ב"ק קיז.) ורבה החיה את רבי זירא (מגילה ז:),
ובעשרות מקומות בתלמוד בבלי מסופר שרבותינו ז"ל זכו לגילוי אליהו הנביא (ראה בשבת לג. על רשב"י, ובגיטין ע. על רבי נתן הבבלי ובסנהדרין צח, מכות יא. על ריב"ל, ובב"מ פה: על רבינו הק', ובב"מ נט: על רבי נחמן, ובחגיגה טו: על רבא, וכו' וכו')
וכבר אמרו חז"ל (עירובין כא:) המלעיג על דברי חכמים – נידון בצואה רותחת,
ואמרו (ברכות יט.) אם ראית ת"ח שעבר עבירה בלילה – אל תהרהר אחריו ביום כי ודאי עשה תשובה,
ואמרו (שם) המספר בגנות אחר מטתן בפסק של ת"ח – חייב נידוי.
ואמרו (שבת ל:) כל ת"ח שיושב לפני רבו, ואין שפתותיו נוטפות מר – תכלינה.
ואמרו (שם סג.) אם ת"ח נוקם ונוטר כנחש – חגרהו על מתניך.
ואמרו (שם קיט:) לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה ת"ח.
ואמרו (שם קנב.) ת"ח כ"ז שמזקינים – חכמה ניתוספת בהן,
ואמרו (פסחים כב:) את ה' אלקיך תירא (דברים ו-יג) – לרבות ת"ח,
ואמרו (ב"ב עה.) כל מי שעיניו צרות בת"ח בעוה"ז, מתמלאות עיניו עשן בעוה"ב.
ואמרו (קה"ר י-יא) שהפורץ גדרן של ת"ח ישכנו נחש.
ואמרו (תדבא"ר ג) כל המספר אחר המעשה של ת"ח – כאילו מספר אחר השכינה.
ואמרו (שם כח) כשם שהקב"ה אוהב את ישראל, ואת הת"ח ביותר, כך יהא אדם אוהב את ישראל ואת הת"ח ביותר.
ונפסק בשו"ע (יורה דעה סי' רמב ס"ב) כל החולק על רבו – כחולק על השכינה, וכל העושה מריבה עם רבו – כעושה עם השכינה, וכל המתרעם עליו – כאילו מתרעם על השכינה, וכל המהרהר אחר רבו – כמהרהר אחר השכינה,
ונפסק עוד (שם ס"כ) כל תלמיד המזלזל בדבר מכל כבוד רבו – גורם לשכינה שתסתלק מישראל. ומידה טובה מרובה.
בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר
