איזהו מכובד ? המכבד את הבריות ! ואכן כבוד הבריות מילתא רבתא היא, ויש להזהר מאד מאד בכך. וכדאיתא בזוהר חדש (שה"ש, ס"א) הוי זהיר בכבוד חברך יותר מגופך. ואמרו חכמינו ז"ל : (ב"ק עט:) בוא וראה כמה גדול כבוד הבריות וכו'..,

כבוד הבריות

כבוד בין אדם לחבירו ובין איש לאישתו !

בס"ד

ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר פרשת השבוע דברים.

לכבוד..אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו, הקשור לפרשת השבוע,

וזהו (דברים א-א) "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, בעבר הירדן וגו'". פרש"י לפי שהן דברי תוכחות, ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם (והסתיר) את הדברים, והזכירן ברמז, מפני כבודן של ישראל, ע"כ.

ואכן כבוד הבריות מילתא רבתא היא, ויש להזהר מאד מאד בכך.

וכדאיתא בזוהר חדש (שה"ש, ס"א) הוי זהיר בכבוד חברך יותר מגופך.

ואמרו חכמינו ז"ל : (ב"ק עט:) בוא וראה כמה גדול כבוד הבריות וכו', ואמרו במסכת אבות (פ"ב) יהי כבוד חברך חביב עליך. ואמרו (אבות דרבי נתן פט"ו) כשם שאדם רואה את כבודו, כך יהא אדם רואה את כבוד חבירו, וכשם שאין אדם רוצה שיצא שם רע על כבודו, כך יהא אדם רוצה שלא להוציא שם רע על כבודו של חבירו.

ואמרו בסיפרי (פ' שופטים, פיסקא קצב) (דברים כ-ב) אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם אל ירך לבכם, אל תיראו וגו'. למה אמרו כל הדברים הללו? בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות, מפני הירא ורך הלבב כשהוא חוזר, יאומרו שמא בנה בית, שמא אירס אישה, וכולן היו צריכים להביא עדותו חוץ מן הירא ורך הלבב.

ואמרו (מדרש רבא פ' בלק כ-יד) ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה אותה, והרגת את האשה ואת הבהמה, שלא יאומרו בהמה שנהרגה אשה פלונית על ידה, להודיעך שחס הקב"ה על כבודן של בריות, וסתם פי הבהמה, שאילו היתה מדברת – לא היו יכולים לעמוד בה, שזו (אתון בלעם) הטפשית שבבהמה, וזה (בלעם) חכם שבחכמים, כיון שדיברה, לא היה יכול לעמוד בה,

ואמרו (אבות פ"ד) איזהו מכובד? המכבד את הבריות ואמרו (ב"ר מח) שאמר אברהם אבינו, אם אני רואה אותן חולקים כבוד אלו לאלו, אני יודע שהם בני אדם מהוגנים. ואמרו (דרך ארץ זוטא פ"א) הוי אוהב את הבריות ומכבדן. ואמרו (אבות פ"ד) אל תהי בז לכל אדם, ואמרו (מכילתא יתרו, כ) ומה אבנים שאין בהם דעת, אמר הקב"ה לא תנהג בהן מנהג בזיון, חברך שהוא בדמותו של הקב"ה, דין הוא שלא תנהג מנהג בזיון.

ואמרו (קדושין כח.) הקורא לחבירו עבד – יהא בנידוי. ממזר – סופג את הארבעים. רשע – יורד עמו לחייו.

ואמרו (מגילה כח.) שאלו חכמים, במה הארכת ימים? מימי לא נתכבדתי בקלון חבירי. ועיי"ש איתייקורי אנא בזילותא דידך לא ניחא לי. ואמרו (ירושלמי חגיגה פ"ב) המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא, בכבוד חי עולמים לא כל שכן. ואמרו (יבמות סב:) שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת ועד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. [והיה ראוי להדפיס את מאמר הנ"ל באותיות גדולות, ולתלותו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, לעורר את הרבים להתחזק בענין זה] וכבר אמרו חז"ל (בבא מציעא נט.) המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב.

ואמרו (ברכות יט:) גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה. ואמרו (שם) זקן ואינו לפי כבודו – פטור מהשבת אבידה. ואמרו (ב"מ נט.) לעולם יהא אדם זהיר מאונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה, ופרש"י פורענות אונתה ממהר לבוא, וא"ר אלעזר מיום שנחרב ביהמ"ק ננעלו שערי תפילה, ואע"פ ששערי תפילה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו. 

ואמרו (שם) לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו. שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו. ואמרו (חולין פד:) ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו. ואמרו (במדב"ר יא) בעת שאדם יושב 'בשלום' בביתו – הוא כבודו. ואמרו (דרך ארץ זוטא, פ"ט) והוי זהיר בכבוד אשתך [שלא תהיה עקרה]. ואמרו (כתובות עה.) אין אדם רוצה שתתבזה אשתו.. והזהירו חז"ל על כבוד הזקנים, ועל כבוד הציבור והרבים, ועל כבוד שמים, וביותר על כבוד ת"ח, ועוד יותר להזהר מלבזותם.

והנזהר במה שכתבנו מעדן נפשו וזוכה לקירבת ה'.

בברכת התורה וכטו"ס

ראש ישיבת ברסלב

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד.