יש עולם הבא

ידוע ומפורסם שהנשמות טרם ירידתם לעולם השפל, הוא העולם הזה עם כל תענוגיו ועם כל מכאוביו, בשום פנים ואופן שום נשמה, כל נשמה ונשמה לפי ענינה, לא רוצה לעזוב את מקומה הכל כך רוחני מתענוגות על ה' ונהנות מזיו שכינתו, ולרדת אל העולם המגושם והמסוכן, מלא תועבות וגועל ועוולות וסבל וייסורים.., והיא מתחננת להשאר שם ולא לרדת לעוה"ז,

יש עולם הבא ! אבל איפה העולם הזה ?

בס"ד

ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א. יום ו' עש"ק לסדר פרשת השבוע ויחי

לכבוד… אחדשה"ט !

בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע,

להדפסה והורדת העלון השבועי של פרשת השבוע ישיבת ברסלב בקבצי PDF >> עלון שבועי פרשת השבוע ברסלב – פרשת ויחי 8

וזהו (בראשית מז, כח – כט) "ויחי יעקב.. ויהי ימי יעקב שני חייו קמ"ז שנה, ויקרבו ימי ישראל למות".

ופירש הרמב"ן ז"ל ענינו – כי הרגיש בעצמו אפיסת הכוחות, ויתרון החולשה, ואיננו חולה, אבל ידע כי לא יאריך ימים, וכן נאמר : ויקרבו ימי דוד למות (מ"א ב-א), ושם נאמר : אנכי הולך בדרך כל הארץ (שם ב), כי ידע בנפשו כן שהנה תם זמנו בעלום הזה, ע"כ.

הנה כי כן, ידוע ומפורסם שהנשמות טרם ירידתם לעולם השפל, הוא העולם הזה עם כל תענוגיו ועם כל מכאוביו, בשום פנים ואופן שום נשמה, כל נשמה ונשמה לפי ענינה, לא רוצה לעזוב את מקומה הכל כך רוחני מתענוגות על ה' ונהנות מזיו שכינתו, ולרדת אל העולם המגושם והמסוכן, מלא תועבות וגועל ועוולות וסבל וייסורים.., והיא מתחננת להשאר שם ולא לרדת לעוה"ז,

אבל אחרי שבעל כורחה הגיעה לעוה"ז, ולאט לאט מתרגלת בו, ומתיישבת בו, ומשתרשת בו, והגוף שותפה, נהנה מאד מאכילה ושתיה ושאר תענוגות הגוף, האדם בשום פנים ואופן לא רוצה לעזוב את העוה"ז, והוא יעשה ככל יכולתו להשאר בעוה"ז עוד ועוד ככל שיוכל, וגם הנשמה מסיבותיה היא, ומפחד הבאות רוצה כן, ושותפה – עם רצון הגוף לעשות הכל להשאר כאן.

אבל האדם באשר הוא סך הכל בשר ודם, וסוף אדם למות (ברכות יז.), על כן בדלֵית ברירה ואי אפשר להתעלם ולהסתיר את הידיעה והמציאות הקיימת הזו – וצריך להכין את עצמו למעבר ליום המות ולקבר, ולעולם שלאחר הפרידה מעוה"ז, ומכיון שהמעבר הוא מתסכל, והרצון לכך הוא אפסי.., והדבר היה יכול להגיע להשתבשות הדעת ולטירוף המוחין, ע"כ מן השמים מרגילים את האדם לחשוב על כך, ולהרגיש בכך, עד שהוא מתרצה בעצמו,

וזה נעשה ע"י מכאובים וייסורים ומחלות שונות המתישות את האדם, עד שהוא בעצמו מעדיף את הסוף, או ע"י חולשת הגוף ואפיסת הכוחות, כדברי הרמב"ן ז"ל, עד שהוא מבין שזהו זה.

והנה האדם אפילו יחיה אלף שנה, סוף כל סוף, הזמן רץ, ובסוף הזמן, ירגיש שימיו ושנותיו עברו בחטף, ו (כאילו) לא היה זמן כלל, וכמו כל בר דעת חש ורואה במציאות, ויהי ערב ויהי בוקר, ושוב ויהי ערב ויהי בוקר, ושוב תחילת השבוע וסוף השבוע ושוב… ושוב… וכך חולפת השנה, ועוד שנה… ועוד שנה…

וזה בחינת פרשת השבוע "ויחי יעקב… ויהי ימי יעקב שני חייו קמ"ז שנה" (לכאורה זמן רב ונכבד מאד, אבל הנה) "ויקרבו ימי ישראל למות".

כי ימינו כצל עובר (ע' דבה"י א, כט – טו. ותהלים קמד – ד). והנה כמה שהאדם יותר חכם וצדיק וחסיד, חי את חייו בידיעה הברורה הזאת, שהזמן קצר והמלאכה מרובה (אבות פ"ב, מט"ו), והאי עלמא כבי הילולא דמיא חטוף ואכול (ערובין נד.), היינו שצריכים לנצל היטב היטב הזמן המועט העומד לרשותינו, כדי לעשות את תפקידנו, דהיינו לעמוד בנסיונות, ולבחור בטוב בעשיית רצון ה'. וממילא בידיעה זו הרבה דברים ייסורים מריבות וקטנויות וחלישות הדעת ובלבלולים והרפתקאות העוברים על האדם בהבל ימיו – בידיעה זו מתגמדים והחיים והלחץ נרגעים ומתמלאים בעשיה מבורכת בשמחה ובדביקות לתכלית ורצון השם. 

כי חוץ מזה הכל הבל הבלים הכל הבל (קהלת א-ב), והחי יתן אל לבו.

ואשרי הקולט הדברים הפשוטים האלה, אשר ההעלם בחיי היום יום עבודה טירדות והיסח הדעת (הרבה מרצון האדם בעצמו) מצוי בהם, ואשר דבר זה הוא יסוד היסודות של התנהגות האדם כל ימי חייו, ומשפיע ביותר על טיב המעשים ועל איכותם. ודדא קני מה לחסר, ודדא חסר מה קני.

וכמבואר בדברי רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב ז"ל (ליקוטי מוהר"ן ח"א סי' נד) שצריך לשמור מאד את הזיכרון שלא יפול לשכחה, דהיינו לזכור תמיד בעלמא דאתי, וכך ראוי להיות מנהג היהודי שתיכף בבוקר בהקיצו משנתו, מיד כשיפתח את עיניו קודם שיעשה שום דבר יזכיר את עצמו תיכף בעלמא דאתי "יש עלמא דאתי – יש עולם הבא".

בברכת התורה ולומדיה

ראש ישיבת ברסלב

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

תרומות יתקבלו בברכה

050-4161022 או לפרטים נוספים

ואפשרויות להפקדה בבנק כנסו בדף התרומות www.breslevmeir.com/donate