מאת תהילה בן לולו
כל אדם רוצה להצליח בחיים, הן ברוחניות והן בגשמיות. כל אדם רוצה לזכות לתיקונו השלם, להגיע ולקיים את התכלית שלשמה הוא נברא.
כל אדם רוצה ושואף להגיע אל הטוב.
אולם רבים הם האנשים השואלים את עצמם – למה אני לא מצליח? למה לא 'הולך' לי? והם נבוכים, מבולבלים ושבורים.
אך כל זה רק בגלל שהם לא מכירים את עצמם, את הכוח שלהם.
הכר את עצמך!
באדם טבועים כוחות עצומים.
באדם יש גם יצר טוב ויצר הרע.
מטרתו של היצר הטוב היא לקרב את האדם אל בוראו, להובילו אל הטוב ולקיום תכליתו. להכיר לו את כוחותיו וכיצד להשתמש בהם לטובה ולצמיחתו הרוחנית. לעזור לו לגלות את הנקודה המיוחדת שבו, ובנקודה הזאת הוא בחינת צדיק ומושל, ולזה מובילו היצר הטוב יחד עם הכוחות הטמונים בו, ואותם הוא צריך לרצות לגלות ולהוציאם מהכוח אל הפועל.
היצר הרע, לעומת זאת, כל עניינו הוא לשבור את רוחו של האדם, לגרום לו לא להאמין בעצמו ובכוחו ולהפילו לעצבות ויאוש. לגרום לו לסטות מתכליתו ולהובילו לאמונות-שווא ועל ידי זה להרחיקו מבוראו. למנוע ממנו להשתמש באחד הכוחות, שהוא הכוח העיקרי והמוביל בכל תחום בחיי האדם, הן ברוחניות והן בגשמיות. ובקיצור, להרחיקו מהטוב הצפון לו.
מהו אותו כוח?
עיקר הכוח, הוא כוח הרצון. ידוע גם שהכל תלוי ברצון.
כמה פעמים אדם מוצא את עצמו במצב שבו הוא רוצה לעשות דבר מסויים, להתפלל או ללמוד מבלי שאף אחד יפריע לו, אולם הוא לא מסוגל לעשות את הדבר או לפתוח ספר? סביר להניח שהרבה פעמים. כולנו מכירים ונתקלנו במצבים כאלה. יתירה מזאת, יש לנו את כל התנאים הנפלאים לעשות דבר מסויים, אבל אנו מרגישים צורך לישון או לפנות לעיסוק אחר, מדוע? כי אנחנו לא רוצים מספיק.
כוח הרצון הוא כוח גדול מאוד הדוחף את האדם קדימה, אולם האדם לא יודע איך וכיצד להשתמש בו.
אחת המלחמות שיש לרבי נחמן עם היצר הרע, היא המלחמה על כוח הרצון, ומכיון שהכל תלוי ברצון, ורבנו, שיודע ומכיר את נפש האדם ואת היסודות והכוחות הפועלים בנפשו – על כן עיקר מלחמתו היא על הרצון. לכן הוא מלמד אותנו ש"אם אתה מאמין שיכולים לקלקל – תאמין שיכולים לתקן!", וכן – "דע, שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאוד, והכלל והעיקר שלא יפחד כלל", מכיון שישנו כלל נוסף, וחשוב מאוד, האומר ש"אין יאוש כלל בעולם!".
אל תפחד, אומר הרבי, יש לך כוח גדול, יש לך כוח רצון. אומנם אתה צריך להתייגע ולעבוד, אך יש לך כוח גדול שיוביל אותך למדרגות עצומות. אולם בלי דמיונות! ואל תישבר. תתחזק ותאמין בעצמך, בכוח שלך, שאתה יכול לרצות. אני יודע שכל מגמתו של היצר-הרע היא להפיל אותך ובעיקר מכוח זה, להרוג ממש את כוח-הרצון שדוחף ומניע אותך קדימה. אך דע, כל שעליך לעשות הוא לרצות, לעורר את הרצון ולכוונו לערוצים חיוביים, אז בודאי תזכה להגיע אל הטוב!
ישנן פעמים בהן האדם כן רוצה, והוא אכן מתמלא בהרבה רצונות, אולם הוא מרגיש שהרצונות שלו 'מתפזרים' לכל מיני אפיקים וערוצים. זאת 'העבודה' של היצר-הרע! לגרום לאדם לרצות לתפוס עשר ציפורים ביד, במקום להתמקד בדבר אחד, להתפלל עליו ולהשיג אותו וכמובן לשמור אותו, ועל ידי זה להכשיל אותו ולשבור את רוחו.
פיזור הרצונות שהיצר-הרע גורם לאדם נועד כדי למנוע ממנו עבודה רוחנית יסודית. לכן, האדם צריך שיהיה לו סדר בכל דבר. כמו שאנו רואים בחוש שאדם דואג שיהיה סדר בחפציו הגשמיים, כך הוא הדבר לגבי השגותיו הרוחניות. להיות מסודרים גם ברוחניות.
הווה אומר: לימוד בזמן מסויים וביסודיות, לא 'לקפוץ' מדבר לדבר מכיון שאז היצר הרע מכניס באדם מחשבות של יאוש ועצבות בטענה ש'אין לך את היכולת להצליח ולהתמודד עם הרבה דברים, אפילו לא עם דבר אחד, אז אל תחשוב לנסות'. כתוצאה ממחשבות שליליות על עצמו (וטענות מסוג זה), האדם מאבד את העבודה היסודית ומרגיש שהוא כישלון גדול. שאין ביכולתו להתמודד, או לנסות להתמודד, עם קשיים ונסיונות בחייו, קל וחומר להצליח.
חוסר סדר מוביל לשבירה ולחוסר אמונה בכוח הרצון.
לכן חשוב לדעת ש'לאט אבל בטוח' – עדיף, כי רק בדרך זו האדם יכול לראות תוצאות, אומנם מעטות, אך הוא זוכה להשיג משהו, וכמובן לחזק את כוח-הרצון, ואמר רבי נחמן: "גם מעט זה טוב", וכשמצליחים להשיג גם את המעט הזה, שהוא טוב וכן התחזקות במידה מסויימת של הרצון, ראוי לשמור עליו מאוד. כי אין זו חוכמה גדולה כלל ללמוד כמות עצומה של חומר אם אין אפשרות לשמור ולהפנים את הלימוד (או כל דבר אחר בכל תחום מתחומי החיים), אלא רק על ידי עבודה יסודית, שהיא תפילה על כל פרט ופרט.
ידוע שלכל דבר יש מניין תפילות. כלומר, כדי להשיג מידה מסויימת או לרסן ולהתגבר על תאווה מסויימת, על האדם להתפלל ביסודיות, דבר אחר דבר.
אחד הדברים שבהם ניכר הרצון, ההתחברות אליו ומימושו, הוא התפילה. ואת כוח הרצון ניתן לראות בתפילת האדם, אולם לא רק כשהפה מדבר, אלא גם כשהלב הגוף והנשמה שותפים לתפילה. לרצות עם כל האיברים השותפים לתפילה, מכיון שעל ידי התפילה האדם זוכה להשלים את תיקונו, להגיע ולקיים את תכליתו, לגלות ולחזק את הכוחות שבו ולהשתמש בהם. אז, היצר הרע לא יוכל להפילו, כי גם אם הוא יפנה אליו בטענה כמו, 'אתה לא טוב בדבר הזה' או 'אתה לא יוצלח' וכדומה, יהיה בכוח האדם להשיב: נכון, אני לא טוב בזה, אולם זה בגלל שלא התפללתי מספיק, לא רציתי מספיק, אבל עכשיו אני קצת יותר חזק ואני מאמין ברצון ובכוחות שיש בי, לכן אני אתפלל על הדבר הזה יותר ואצליח להשיגו.
אמר רבי נתן: איפה שאני רואה חיסרון, או שלא התפללו על הדבר הזה בכלל, או שלא התפללו עליו מספיק. ומהו החיסרון? חוסר רצון. היכן שחסר צריך למלא ברצונות ובכיסופים טובים ולהתפלל על זה. לא להשאיר את המקום 'פנוי' לרצונות היצר הרע, חלילה, שאלו הם רצונות לא טובים, רצונות הטומאה שהם התאוות והמידות הרעות, הגורמים לאיבוד הרצונות שבקדושה.
ומדוע תפילה?
מכיון שתפילה היא סימן לאמונתו של האדם ואמונה בכוחותיו. על כך אומר רבי נחמן: בזמן התפילה כל כוחותיו של האדם נמשכים לתוך דיבורי התפילה, כי הכלל הוא, שכל כוחות האדם עומדים ומצפים לזה שייכנסו לתוך דיבורי התפילה. וכשמתחיל להתפלל (בכוונה), מיד משתפים עמו פעולה כל כוחותיו ומסייעים בידו להתפלל יותר בכוונה. כמו כן מסייעים הם לחיזוק הרצון ולמלא את החיסרון.
האדם צריך לדעת שיש רצון אחד פשוט – רצון הבורא. ברגע שאדם מודע לרצון זה ושואף לדבוק ברצון הבורא ולקיימו, אזי הוא זוכה לדעת ולהכיר את הכוח שלו עצמו. וכשאינו עושה זאת, אז הוא מרגיש שלא הולך לו והוא שבור.
ונסביר זאת:
ישנם זמנים בחייו של האדם הנקראים: כסדר ושאינו כסדר.
כסדר – כשהאדם לא מתנגד ומנסה לפעול כנגד הרצון האחד הפשוט, שהוא רצון הבורא, אלא מקשר עצמו אל רצון הבורא. עיקר ההתקשרות נעשית על ידי מלכות-פֶּה, היינו דיבור שהוא התפילה. אז זוכה שהקב"ה ימשיך חיות לתוך תפילתו הממלאת את חסרונותיו, והחיות היא חוכמה ודעת שבקדושה, וכבר נאמר: דעת קנית – מה חסרת? כי על ידי הדעת האדם זוכה למלא את חסרונותיו ולהתחבר אל הרצון הפשוט, שהוא רצון הבורא. ואין זה סותר מצב שבו יש לאדם רצונות בקדושה, כאשר הוא רוצה וכוסף אל משהו בקדושה, אזי 'הבא ליטהר מסייעין לו', אך הכל בתנאי שהרצונות הם בקדושה ומתחברים אל רצונו של הבורא.
ושאינו כסדר – כשאדם מרגיש שלא הולך לו, שהדברים הם לא כסדר, ידע שיש לו גדלות, כלומר הוא רוצה למלוך, "אנא אמלוך", ודבר זה הוא התנגדות הרצון – אני רוצה שהדבר יהיה כך, אולם בפועל מה שקורה הוא ההיפך, מכיון שזה רצון הבורא שהדברים יתנהלו בדרך מסויימת ואילו האדם רוצה אחרת. לכן נעשה לאדם שלא כסדר, ולכן הוא גם מרגיש שבור (הדברים הם לא על פי רצונו, לא לרוחו ולא מתאימים לתוכניותיו).
אולם צריך לדעת, שהאדם בא לעולם בשביל הרצון, וכפי רצונו – כך הוא זוכה להתקרב אל השם-יתברך. כך הוא גם זוכה שהדברים יתנהלו כסדר, דהיינו כרצונו, על ידי שיקשר עצמו אל רצון הבורא ועל ידי שיאמין בכוח הרצון. זוהי, למעשה, עבודת הצדיק – לחזק את האמונה אצל כל אחד ואחד, להכיר את עצמנו ואת הכוחות הטמונים בנו.
כשאתה מרגיש שבור שאל את עצמך: איפה יגעתי באמת ולא הגעתי שאני מרגיש כך? האם רציתי מספיק? האם עשיתי התבודדות על הדבר מספיק, או שלא התפללתי עליו בכלל?
יש לך כוח גדול, אך חשוב מאוד לא להיות בדמיונות. אל לנו לחשוב שללא עבודה, יגיעה ורצון – אמצא ואצליח, אלא רק על ידי קיום העצות בלימוד ובתפילה נכונה וחיזוק כוח-הרצון, נוכל להשיג את המטרות והייעדים שהצבנו לעצמנו, כי כשנרצה – נצליח!
מוקד התפילות של חסידי ברסלב
מסירת שמות חינם לברכה ותפילה >> www.breslevmeir.com/pray