יְמֵי רָצוֹן!
עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל
כִּי הֵם יְמֵי רָצוֹן שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לְקַבֵּל לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת וּפָתַח דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לֵילֵךְ בָּהּ,
וְעִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה הוּא לֵידַע שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם,
וְלִמְצֹא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם בְּכָל הַיְרִידוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וּבְכָל הָעֲלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.
כִּי לִפְעָמִים עַל-יְדֵי שֶׁהָאָדָם עוֹלֶה לְמַעְלָה כְּגוֹן שֶׁנִּתְעַשֵּׁר,
אֲזַי הוּא שׁוֹכֵחַ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ, גַּם אֲפִלּוּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם מָצִינוּ,
שֶׁיֵּשׁ שֶׁעָלָה לְמַעֲלָה גְּדוֹלָה וְכָפַר בָּעִקָּר רַחֲמָנָא לִצְלָן,
עַל-כֵּן צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּקָרְבֵהוּ בְּהִתְקָרְבוּת שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ.
וְכֵן בְּכָל הַיְרִידוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה אֲפִלּוּ בַּעֲשָׂרָה כִּתְרִין דִּמְסָאֲבוּתָא,
גַּם שָׁם צְרִיכִין לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי מַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה.
(ליקוטי עצות, מועדי ה' – אלול, ד')
לְבוּשִׁין חֲדָשִׁים לְנִשְׁמָתוֹ !
חֹדֶשׁ אֱלוּל הוּא הַזְּמַן הַמְסֻגָּל לִזְכּוֹת לְדַעַת,
דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה לֵידַע וּלְהָבִין מַה שֶּׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מִתְּחִלָּה,
וְעַל-יְדֵי זֶה עוֹשִׂין לְבוּשִׁין חֲדָשִׁים לְנִשְׁמָתוֹ, וְנִצּוֹל מִכָּל הַצָּרוֹת.
(ליקוטי עצות, מועדי השם – אלול, ב')