יישוב הדעת

כי העיקר הוא "יישוב הדעת", ומי שזוכה ליישוב הדעת – מה חסר לו, ומי שאין לו יישוב הדעת – מה יש לו ? כי כל יומו וכל ימיו וכל חייו, כשיכור וסהרורי, ותמיד בספיקות, וביסורי מצפון, ובלבולים, ואינו יודע בין ימינו לשמאלו, ולאן יש לפנות כעת, והוא גם נגרר אחרי העולם, ושבוי בידם, ואינו יכול להמלט מרוב עיסוקים ובילבולים שאין להם כל תועלת ניצחית, ותמיד עושה מהטפל עיקר, ומכאן לשם, העולם בולע אותו ואת כל זמנו, ואת כל חייו..,

יישוב הדעת

לכבוד.. אחדשה"ט!

בעזרת ה' אכתוב לך משהו הקשור עם פרשת השבוע מצורע.

(ויקרא יד, ב) "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו, והובא אל הכהן. ויצא.. אל מחוץ למחנה. וראה הכהן והנה נרפא".

כי העיקר הוא "יישוב הדעת", ומי שזוכה ליישוב הדעת – מה חסר לי, ומי שאין לו יישוב הדעת – מה יש לו, כי כל יומו וכל ימיו וכל חייו, כשיכור וסהרורי, ותמיד בספיקות, וביסורי מצפון, ובלבולים, ואינו יודע בין ימינו לשמאלו, ולאן יש לפנות כעת, והוא גם נגרר אחרי העולם, ושבוי בידם, ואינו יכול להמלט מרוב עיסוקים ובילבולים שאין להם כל תועלת ניצחית,

ותמיד עושה מהטפל עיקר, ומכאן לשם, העולם בולע אותו ואת כל זמנו, ואת כל חייו, והזמן עובר ולא חוזר, וחבל על הזמן היקר, שהם חייו, שהולכים להבל ולריק, ולפי המציאות אין פתרון למעגל הלזה, אשר סובב אותו כל יום כל היום, ולכאורה אין דרך להמלט ממנו.

יישוב הדעת

והעצה היעוצה הוא ליישב את דעתו, והמקום המובחר הוא מחוץ ליישוב, מקום שאין בני אדם מסתובבים שם, וכמבואר היטב בלקוטי מוהר"ן (ח"א סי' נב מאמר "הניעור בלילה), אבל אין זה לעיכובא, וגם בחדר סגור, יוכל ליישב דעתו היטב שבשעה שהוא מסתגר ומיישב דעתו אין יוצא ואין בא – הוא טוב מאד, ליישב את עצמו מה התכלית מכל עיסוקיו בהבלי העולם הזה שכולו הבל, ואיך יזכה להתקרב להשי"ת באמת, ואיך יזכה להתקדם בעבודת ה', ואיך יצא מהמידות הרעות ומהתאות, ושאר מרעין בישין, ואיך יהי' קבוע בעבודתו יתברך, ואיך ימלט מהיצר הרע וכת דיליה וכו'.

וזה בחינת "זאת תהיה תורת המצורע" הן אם נפרש "מצורע" המרוחק מה', ע"י מעשיו הרעים, הן אם נפרש ע"פ דרוש "מצורע" נוטריקון 'מוציא [את עצמו] מהרע' , היינו שמחליט לחזור בתשובה שלימה לפניו יתברך, ולעזוב לחלוטין כל דבר רע בעיני ה'.

והנה "מצורע" תרגם אונקלוס "סגירא", כי תיקונו להסתגר ולהתרחק מבני אדם ולעשות חושבים ויישוב הדעת וכמ"ש (ויקרא יג, מו) בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, כי רק כך תיקונו. ובענינינו ת"א, "דא תהי אורייתא דסגירא", כי טהרתו ותיקונו ע"י שיברח מריבוי עיסוקים והבלי עוה"ז לאיזה פינה של בית המדרש והסתגר לעסוק בתורה. ועבודת ה'.

אבל גם אז – צריך להיות בקשר תמידי, ותחת הדרכת הצדיק האמת, כי האדם לבדו בלי התקשרות לצדיקים יוכל להשתגע, ועכ"פ להמשך אחרי כל מיני שגעונות ודמיונות. גם ביושבו מחוץ למחנה, וע"כ גם ביושבו שם שהוא דבר גדול ותיקונו, מ"מ "והובא אל הכהן, ויצא הכהן אל מחוץ".

היינו שבכל מקום ימשיך א"ע להתקרב לצדיק, ויצמידנו אליו.

ואזי תקותו טובה ש"וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע". כי בודאי הצדיק יראה איך לתקנו ואיך לרפאותו, מכל נגע ומחלה.

וע"כ רבינו הקדוש זצ"ל דירבן אותנו מאד להנהגה הקדושה של התבודדות שבה נוכל ליישב את עצמינו על מה אתינא להאי עלמא שפילא.

ומה התכלית מכל עיסוקינו ומעשינו ומה ה' אלקינו דורש מעמנו. ואיך נתמודד ונתחזק בעבודת ה', ונתקרב אליו יתברך בתמימות ופשיטות ובקשוט.