ייסורין

ייסורים.

הבטיחו חז"ל (ברכות סג.) שכל המשתף שם שמים בצערו כופלים לו פרנסתו,

ואמרו (מ"ר משפטים, לא ב) ואם עמד העני בניסיונו, ואינו מבעט – הרי הוא נוטל כפליים לעתיד לבוא

שנאמר (תהלים יא) כי אתה עם עני תושיע, ממי אתה למד, מאיוב עיי"ש.

וכן החולי והיסורין הם טובה גדולה להאדם

כי על ידם – גם לבו נשבר בקרבו, ונעשים יותר קרובים להשי"ת

בחי´ משחז"ל (ברכות ה.) כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין

ועל ידם נתכפרים לו עוונותיו, כמ"ש (שם) מה שן ועין עבד יוצא בהם לחירות,

ייסורין שממרקין כל גופו של אדם עאכו"כ.

וכמ"ש חז"ל (תנחומא, כי תצא, ב) אמר ר´ אליעזר בן יעקב

צריך אדם להחזיק טובה להקב"ה בזמן שהייסורין באין עליו.

למה ?

שהיסורין מושכין את האדם להקב"ה

שנאמר " כי את אשר יאהב ה´ יוכיח" וכאב את בן ירצה,

וסגולת היסורין להחזיר את האדם למוטב, יותר משאר הענינים

כמ"ש חז"ל (סנהדרין קא:) וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד תורה,

אלא מכל טורח ש­טרח בו ומכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב אלא יסורים

שנאמר וכו´ (דה"ב לג) ובהיצר לו חילה את פני ה´ אלקיו וידוע מאד וגו´

הא למדת שחביבין יסורין,

וכדאמרינן (מנחות, נג:) אמר ר´ יוחנן למה נמשלו ישראל לזית,

לומר לך מה זית אינו מוציא שמנו אלא ע"י כתיתה

אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא ע"י יסורין.

(מתוך הספר של ראש הישיבה "יש מאין" פי' על הליקוטי מוהר"ן)