יזכור

לא נשכח !! 

לא משום נקמה 

אלא כדי ללמד ולהעביר  

את המסר היהודי לדורות הבאים !!

יום הזיכרון לשואה ולגבורה

מצד אחד מרכינים ראש לזכר ששת המיליונים

ומצד שני מרימים ראשינו בגאווה – על הגבורה

ועל כוח האמונה של העם היהודי כבר 2000 שנה בגלות !

יזכור – יום השואה

סיפור:
'אני חייב לצאת מכאן, כדי להזהיר את אחיי מפני התוכניות השטניות' המחשבה הזאת חלפה בראשו של רודולף בפעם המי יודע כמה. רודולף ורבה עבד כרשם במחנה המוות אושוויץ, עובדה זו אפשרה לו לנוע בחופשיות מסוימת בשטח המחנה. הייתה לו, עקב כך, אפשרות לעקוב אחר אופן ההשמדה ואחרי מספר האנשים שהגיעו לאושוויץ. כמו כן נודע לו מידע רב ערך על תוכניות הגרמנים והדבר יצר אצלו דחף חזק להימלט מהמחנה כדי לפרסם זאת בעולם ולהזהיר את אחיו היהודים. הוא הכיר במחנה את אלפרד וצלר והשניים הוגיעו את מוחם בניסיון למצוא דרך לבריחה מהמחנה, המחשבה היחידה שהייתה בראשם זה כיצד יוכלו לברוח מהמחנה כדי לפרסם את השואה הנוראה המתרחשת במזרח אירופה.

הם נאלצו ללמוד מניסיונם המר של אסירים אומללים שניסו לברוח לפניהם. ניסיונות הבריחה כמעט ולא הצליחו אף פעם, בשל השמירה ההדוקה והאכזרית שהייתה על המחנה.

רודולף בחר להתחבא יחד עם אלפרד וצלר מתחת לערימת עצים גדולה שהביאו הנאצים עבור המשלוחים של יהודי הונגריה.
הערב ירד, והמחנה התארגן למסדר קפדני כבכל יום. כאשר הבחינו שרודולף ואלפרד נעדרים נשמעה אזעקה בכל רחבי המחנה והחלו חיפושים קדחתניים, על ידי קצינים חיילים ואסירים. הגרמנים נעזרו גם בכלבים שאומנו היטב, אבל השניים למדו כיצד לטשטש את הריח באופן שהכלבים לא יוכלו למצוא אותם, הם עירבו טבק עם נפט ופיזרו סביבם. שעות של חיפושים חלפו, הכלבים עברו ליד מקום מחבואם עשרות פעמים ולא הצליחו לחוש בנוכחותם. מצב רוחם השתפר והם בהחלט חשבו שישנם סיכויים לבריחה. הם תכננו להמתין בחשאי שלושה ימים מתחת לשכבות העצים ואז לצאת מתחת לגדרות בחסות הלילה, משום שלאחר שלושה ימים נפסקים החיפושים בתוך המחנה ומתחיל חיפוש מחוץ למחנה.

יומיים וחצי הם שרדו וסבלו קשות מהרעב והקור, חולשה קשה תקפה אותם והפחד הציק להם. אבל התקווה נתנה להם כוח. בצהרי היום השלישי כאשר נותרו ארבע שעות לסיום החיפושים, שמעו השניים שני אסירים גרמנים משוחחים ליד מקום מחבואם, כשאחד אומר לשני: 'אולי הם מתחבאים מתחת לערימת העצים הזאת? בא נבדוק אם הם כאן'. שני הגרמנים התחילו לחפש והסירו עוד ועוד שכבות עצים מעל רודולף ואלפרד, רק שלוש שכבות נותרו לגילוי שני האסירים. הגרמנים הורידו גם את השכבה השנייה ואלפרד ורודולף הנואשים התכוננו לגילויים ולמותם הקרב, כשהאסירים הגרמנים סיימו לפרק גם את השכבה השנייה כשנותרה ביניהם שכבת עצים אחת בלבד. הם החלו למשוך את הקרשים של השכבה האחרונה, כשלפתע התחוללה מהומה גדולה בצידו השני של המחנה ונשמעו צעקות: 'תפסנו אותם!'

שני האסירים הגרמנים קפצו מעל ערמת העצים ורצו לעבר אזעקת השווא שהצילה את חייהם של רודולף ואלפרד. בלילה, שעות ספורות לאחר סיומו של מסדר הערב החליטו אלפרד ורודולף שזהו הזמן המתאים ביותר לבריחה. כשלפתע התעוררה בעיה, שאותה לא צפו מראש – הקרשים שהיו מעליהם, היו כבדים והם לא הצליחו להזיז אותם. הייאוש והתסכול עמדו להשתלט עליהם, לאחר שלושה ימים ללא אוכל, כמעט ללא שינה, לאחר שניצלו באורח פלאי מגילוי וממוות. נותר רק צעד אחד, אבל הוא בלתי אפשרי!

הם החליטו לנסות שוב בכוחותיהם האחרונים. התאמצו בכוח הרוח, כשהגוף החלש כבר לא היה מסוגל. המחשבה על הרצון לצאת החוצה ולהודיע לעולם על הטבח הנוראי שמתבצע באושוויץ, מילא את כל ישותם. לאחר מאמץ כמעט על אנושי, הם הצליחו להזיז את הקרשים עד שנפתח להם פתח ליציאה. תשושים ומבולבלים, מאושרים ומלאי חששות, יצאו השניים בחשאי ממתחם המחנה. לדעת היסטוריונים, שום פעולה של אדם פרטי בכל מלחמת העולם השנייה לא הצילה כל כך הרבה יהודים, כמו הרצון הנחוש של רודולף ורבה ואלפרד זצלר להודיע לעולם על זוועותיו של אושוויץ.

*
ישנם הרבה אנשים שעובר בראשם מחשבות טובות שכדי להגשים אותם, צריך מסירות נפש, אבל הפחד משתק אותם מלהוציא את המחשבות הללו מהכוח אל הפועל. כאשר אנו עושים מסירות נפש, ללא מחשבה על התוצאות. אנו זוכים לעזרה אלוקית מופלאה, כפי שזכו לה רודולף ורבה ואלפרד זצלר. כאשר נתגבר על הקשיים ועל הפחד, נמסור את הנפש למען המטרה, נוכל להצליח דווקא מתוך החושך.!!

מאת אייל סבאג >> גוגל +

תפילת יזכור