חשקת התורה והמצוות
'ואני לא ידעתי שבחלל העולם קיימת שאלה כזו'! ומרוב התרגשות שהבחנתי בו, גמרתי אז בדעתי שהוא כבר לא ישכח שאלה זו לעולם'
איך מחדירים את ענין 'חשקת התורה והמצוות'. הרי לצערנו ישנם כאלו ילדים שעדיין לא זכו ל'חשק'. איך ניתן להחדיר בהם שיגיעו למצב של 'חשקת התורה'?
"ענין ה'חשק' הוא דבר שהאדם צריך לקבוע בלבו כששומע דבר תורה יקבל אותו בנעימות וב'געשמאק', ישמח בשמועתו, ילמד אותו ישנן ויחזור עליו בצמאות והשתוקקות, וכך יכנס בלבו חשק וצמאון עז לתורה הקדושה, ולאט לאט יכיר במתיקותה.
אספר דוגמא ל'חשקת התורה' שראיתי בצעירותי אצל הגאון הנודע רבי דוד יונגרייז זצ"ל, ראב"ד עיה"ק ירושלים, שהתפרסם כבקי ונפלא בכל התורה וכבעל זכרון מופלג ביותר. שאלתי אותו פעם שאלה מסויימת בהלכה, והלך לעיין בשאלתי בספר 'שדי חמד' והשיב מה שהשיב. והנה תוך כדי שמעלעל בין בתרי הספר הבחין בשאלה נוספת והיא: מאחר שיש דין שאין עושין מצוות חבילות חבילות, אם כן כאשר שניים מסיימים כל אחד מסכתא שלו, האם יכולים הם לעשות סעודה כאחד? כי מדוע שלא יפטור עצמו בסעודת חברו? או שמא מוטל על כל אחד להוציא ממון ולעשות סעודה לעצמו ולהביע בכך את השמחה הגדולה על המצוה שזכה לסיים מסכתא, ואיך יוכל להסתפק בסעודת חבירו? כי הרי אין עושין מצוות חבילות חבילות, כדי שכל מצוה תהיה חשובה בעצמה ולא תדמה עליו כמשא.- אמנם השדי חמד מסיק שם שמותר.
"ואילו רבי דוד התפעל משאלה זו, והביע רגשותיו העצומים תוך שקורא אלי: 'השומע אתה שאלה? הערסט א שאלה?! רבי דוד חזר על זה כמה וכמה פעמים בהשתוממות עצומה: 'הערסט א שאלה?! כאשר שני אנשים מסיימים מסכתא האם מותר להם לעשות סעודה אחת?! האם נכונה ראו עיני? השומע אתה במה המדובר?!
"נראה היה רבי דוד כמי שמשתומם ומתפעל ואומר: 'ואני לא ידעתי שבחלל העולם קיימת שאלה כזו'! ומרוב התרגשות שהבחנתי בו, גמרתי אז בדעתי שהוא כבר לא ישכח שאלה זו לעולם. ותוך כדי עיונו בשדי חמד המשיך לזעוק 'דו הערסט, – השומע הנך – אזוי זאגט דער מרדכי! אזוי זאגט דער מרדכי'… בקול רעש גדול כמי שעומד ליד המרדכי בכבודו ובעצמו ומתפעל בפסיקתו.
"ואני עומד ומשתאה, משתומם ומתפעל מגודל התרגשותו והתלהבותו של רבי דוד מה'ברייתא חדא' שמצא אשר אי אפשר לתאר למי שלא היה נוכח ליד הגאון באותה שעה. ואז עלה בדעתי רעיון, שאמנם זכרונו העצום של רבי דוד היה מפורסם לכל, ותלו זאת כעוד אחד מהכשרונות המיוחדים בהם נתברך. אך באותה שעה נוכחתי בוודאות שגודל זכרונו לא היה רק מחמת כשרונו, אלא טמון בזה הרבה יותר מכך, הוא כל כך מתפעל מכל דעת תורה חדשה שרואה, והתפעלות כזאת לא תשכח ממנו כל ימיו, כמו שאדם אינו שוכח דברים שהתרגש והתפעל מהם מאד… ולכן העצה היעוצה להכניס חשק ללימוד ולזכירה לבני הנעורים ע"י התפעלות והתלהבות מהדברים הנלמדים, כך גם בקיום המצוות יש להתפעל מהדבר ולהביע את ההתפעלות בפניהם, וכך יכנסו הדברים ללב הבנים והתלמידים.
(המודיע פסח ע"ו)
