חשבון הנפש על ידי בדידות מחוץ למחנה | פרשת השבוע מצורע

ברסלב מאיר - בית ספר לצדיקים ! אם דבקים ומסתכלים באמת על החיים כמו שהצדיקים מדריכים אותנו.

הקבר של רבי שמעון בר יוחאי במירון — הרשב"י

פרשת השבוע מצורע – עונש הוא כלי לעריכת חשבון הנפש, אם האדם מקבל ומבין את הסיבה שבעבורה באה עליו הצרעת ו/או העונש, כי יכול להיות שזאת מתנה עבור האדם, כדי יחשוב על חייו על ידי שיצא קצת מחוץ למחנה ומרוצת החיים…

חשבון הנפש | פרשת השבוע מצורע

וזהו (ויקרא יד-ב) "זאת תהי תורת המצורע ביום טהרתו, והובא אל הכהן".

אמרו חכמינו ז"ל (מדרש תנחומא כאן – סי' ב) ו'הובא' אל הכהן – 'הוא בא'.
דהוה קשה ליה למה יובא על ידי אחרים?! וביאר המדרש שהוא בא לבדו אל הכהן.

ועוד יש לפרש,

דהוה קשה ליה, מהו "והובא אל הכהן", הרי להיפך,
הכהן יוצא אליו אל מחוץ למחנה, ואין המצורע בא לתוך המחנה אל הכהן?!
וע"ז ביאר שאע"פ שהכהן יוצא אליו, מכל מקום אינו נכנס לביתו ואוהלו,
שלא יטמא את עצמו, ומוכרח המצורע לצאת מעצמו אל הכהן).
למה ? לפי שהכל רחוקים ובדילים ממנו.
(פירוש למה המצורע בא לבדו? משום שאע"פ שאחרים מביאים אותו,
מ"מ הוא בא לבדו, דעדיין אין נוגעים בו, לפי שעדיין הוא טמא עד שיביא צפרים),
שכן דוד המלך אומר (תהלים לח-יב) אוהבי ורעי מנגד נגעי יעמודו, וקרובי מרחוק עמדו.
וכן הוא אומר (ויקרא יג-מו) בדד ישב מחוץ למחנה מושבו – מחוץ למחנה ישראל,
לכך נאמר והובא אל הכהן – והוא בא. עד כאן לשון המדרש.

עונש בא מעוונות :

והנה הצרעת לא מגיע סתם, אלא מגיע על עוונות,
כמ"ש חז"ל (ערכין טו:) אמר רבי יוסי בן זמרא, כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו,
והיינו דרבי שמעון בן לוי, דאמר ריש לקיש מאי דכתיב זאת תורת המצורע?
זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע.
ואמרו (תנחומא כאן-ד) ילמדנו רבינו, על כמה דברים נגעים (דהיינו מחלות עור למיניהם) באים על האדם?

כך שנו רבותינו על אחד עשר דברים הנגעים באים על האדם,

על עבודה זרה,
ועל קיללת ה',
ועל גילוי עריות,
ועל שבועת שוא,
ועל לשון הרע,
ועל המעיד עדות שקר,
ועל הדיין המקלקל את הדין
ועל הנכנס בתחום שאינו שלו,
ועל המשלח מדנים בין אחים,
ועל עין הרע,
ויש אומרים אף על גסות הרוח, ואף על האומר דבר בחבירו שאין שם
(ועיין במדרש מקורות באריכות לכל דבר ודבר).

והנה הכלל הגדול :

שמצורע "מחוץ למחנה מושבו", והוא צריך לשהות לבדו בבדידות,
ועונש זה שלכאורה הוא עונש קשה לסתם בני אדם,
איננו עונש כלל, אלא אדרבא זו מתנה עצומה ורפואה וישועה אדירה לנפשו.
שהוא יכול להיות עם עצמו ולהתבודד ולהתבונן ולהתיישב בדעתו, ולעשות חשבון הנפש,
על עצם הצרעת (העונש והמחלה שבא עליו) ועל שה' הביא לו בדידות מחברת האנשים,
ועל עשיית 'חשבונו של עולם' על עוד אלפי פרטים מחייו,
אשר עד הנה לא קבע זמן לחשוב עליהם, ונתן למרוצת החיים להשתלט עליו,

והנה כעת, מכורח המציאות בהישג ידו לעשות חשבון הנפש ולהפיק לקחים על הכל,
ולהתפלל ולהתחנן לפני ה' שעכ"פ מעתה יתקרב אליו יתברך באמת.
ומעתה יחשוב איך לתקן את מידותיו ודיבוריו ומעשיו ויתחיל להיות יהודי כשר באמת.

התבודדות

נמצא שהבדידות לא ניתנה כעונש מכאיב ואכזרי וכדי ללמדו לקח ע"י צער,
אלא אדרבא היא מתנה מתוקה שאין ערוך לה, שעל ידה יוכל להתעלות על רום המעלות,
ורק לקנאות יש בו, על שזכה לכך. ועליו נאמר (שיחות הר"ן) יש ענין שנתהפך הכל לטובה.
כי מבירא עמיקתא יוכל להתעלות ולעלות לאגרא רמא.
אם רק ישכיל לעשות את המתבקש ממצבו.

ולא ילך בתר איפכא, לקבל את הדברים בעצבות ותיסכול, וכמתאונן על רוע גורלו,
כי לא כן הוא באמת, אלא צריך לצאת בריקוד גדול מרוב שמחה על גודל זכייתו.
והעונש (שאינו כ"כ עונש, וכנ"ל) הוא זכיה עצומה ומתנה אדירה, אשרי שזכה לכך.

ויהי רצון שע"י כל המאורעות שעוברים על כל אחד ואחד,
נזכה להתבונן ולהתקרב יותר ויותר להשי"ת צדיקיו ותורתו הקדושה,
והירידות התהפכו לעליות גדולות.