חילול השם

הזהרו מחילול שם שמים בגלוי ובסתר

תקציר : והנה כל אחד ואחד מאתנו צריך לבדוק ולחפש ולמשמש במעשיו, דיבוריו ומחשבותיו, שמא נדבק בו משהו מהחיידקים המסוכנים הנ"ל, ויתכן שבסתר לבו, או במסתרים ביתו וכו' מרשה הוא לעצמו ומקל ומזלזל בדברים שאסור לעשות כן (ואף יתכן שימצא דברים חמורים במעשיו), וכן להיפך יתכן שיש דברים שצריך לעשות ולהתנהג בהם ככל יהודי טוב, והוא מזלזל בהם ואינו עושה כלל, או עכ"פ אינו עושה כמתבקש, כפי רצון ה' באמת.

ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר פרשת השבוע נצבים

לכבוד..אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור עם פרשת השבוע,

חילול ה'

וזהו (דברים כט-יז, יח) "פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה.. והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה".

ורש"י פירש 'הרוה' – השוגג, שהוא עושה כאדם שיכור שלא מדעת. 'הצמאה' – המזיד, שהוא עושה מדעת ובתאוה.

והרשב"ם פירש להיפך 'הרוה' – המזיד, שמתוך שובע הוא חוטא. 'הצמאה' – (בשוגג) לתאבון הוא עושה, שאינו רשע כעושה להכעיס מתוך שובע.

והנה בעוונותינו הרבים תופעות חמורות אלה, של שורש פורה ראש ולענה, ושל מתברך בלבבו לאמור : שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך, היו קיימות בכל דור ודור, ועדיין קיימות בדורינו אנו, לעינינו, אלא שלא כל אדם יש לו יכולת הבחנה ולקלוע את ההגדרה הנכונה. אבל קיימים חיים ובועטים, זה בסתר וזה בגלוי (וה"ה "זאת בסתר, וזאת בגלוי", וכן בהמשך דברינו כל מקום שמדברים על 'זה', הוא הדין ל'זאת'!).

ויש ביניהם ג"כ צבועים. שחיים חיים כפולים. דהיינו שבהיותם במקום אחד מדברים ומתנהגים כיראים ושלמים, ובמקום אחר מתנהגים ומדברים אחרת לגמרי. וכן יתכן שבפרהסיא הם כצדיקים, ובביתם ובמסתרות מזלזלים בדיני התורה, ומתנהגים כאחד הריקים ופורקי עול.

ויש בניהם מפורסמים של שקר, שפירסומם הוא רב מאד, והם בסך הכל נפשות עלובות ריקות מתורה ויראת שמים אמיתית, ריקים מאהבת ה', ומבולבלים שאינם יודעים לתת עצות לנפשם ולתאוותיהם. ובתקופה האחרונה כבר התגלה קלונם ברבים של כמה וכמה רע-בנים ודר-שונים ודע-יינים ומן-היגים (רבנים ודרשנים ודיינים ומנהיגים) אשר חיללו את השם הגדול והנורא ברבים, אוי להם, אוי לנפשם. שזה בחינת מ"ש חז"ל (קדושין מ.) אין מקיפין בחילול השם אחד שוגג ואחד מזיד בחילול ה'.

ואמרו (אבות פ"ד) כל המחלל שם שמים בסתר – נפרעין ממנו בגלוי, ואמרו (יומא פו:) מפרסמים החנפים מפני חילול השם.

והנה כל אחד ואחד מאתנו צריך לבדוק ולחפש ולמשמש במעשיו, דיבוריו ומחשבותיו, שמא נדבק בו משהו מהחיידקים המסוכנים הנ"ל, ויתכן שבסתר לבו, או במסתרים ביתו וכו' מרשה הוא לעצמו ומקל ומזלזל בדברים שאסור לעשות כן (ואף יתכן שימצא דברים חמורים במעשיו), וכן להיפך יתכן שיש דברים שצריך לעשות ולהתנהג בהם ככל יהודי טוב, והוא מזלזל בהם ואינו עושה כלל, או עכ"פ אינו עושה כמתבקש, כפי רצון ה' באמת.

והנה בכלל הנ"ל הם מחשבות והשקפות פגומות משובשות ומסוכנות שהם היפך רצון ה' והצדיקים היפך דעת התורה הקדושה, וזה מרומז היטב בפסוקים, במילים "והתברך בלבבו" 'בלבבו' דייקא, היינו מחשבות לבו, וכן "בשרירות לבי" 'לבי' דייקא,

וכן כתיב "שורש פורה ראש ולענה" והשורש הוא במחשבות שבמוח ובהרהורי הלב, והם המחשבות וההשקפות הפוכות מדעת התורה הצרופה.

והנה מה שכתבנו שכל אחד צריך להסתפק ולחשוד בעצמו במשהו מכך, מרומז ג"כ בפסוק כמ"ש "פן" (ל' ספק. ל' שמא ואולי) "יש בכם" (היינו בכל אחד ואחד מכם). "שורש.. והתברך בלבבו.." והיינו כנ"ל, שכל אחד – צריך לחשוד ולפשפש במעשיו, כדי לשרש ולעקור לגמרי מדעותיו עקמימויות שכאלה, וה' הטוב לא ימנע טוב להולכים בתמים. (תהלים פד, יב).