מי שמתנהג היפך רצון ה' גם הוא חולה נפש | פרשת השבוע אחרי מות

בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר אחרי מות. | לכבוד... אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע

חולה נפש סובל יותר מחולה בגוף – מהעלון לשבת "שי עולמות" פרשת השבוע אחרי מות.

חולה נפש

(ויקרא טז-כט,ל) "והיתה לכם לחוקת עולם, בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם.. שבת שבתון היא לכם ועניתם את נפשותיכם".

וכן כתוב בפרשת אמור (ויקרא כג-כז) אך בעשור לחודש השביעי הזה, יום הכפורים הוא, קודש יהיה לכם ועניתם את נפשותיכם.

ותנן (יומא עג:) יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה.

האוכל ככותבת הגסה (היא תמרה גדולה, ושיעורה הוא מעט פחות מכביצה.)

והשותה מלא לוגמיו – חייב (כרת ומלקות).

ואע"פ שבכל איסורי אכילה שבתורה – אסור וחייב כשאוכל שיעור כזית [שהוא חצי ביצה], זהו משום שכל האיסורים הנ"ל נאמרו בלשון איסור "אכילה", ואכילה שיעורה בכזית,

אבל לגבי יוה"כ לא נאמר אלא "כי כל נפש אשר לא תעונה" (שם), וקיבלו חז"ל (יומא פ., והו"ד בדברי הר"ב) שבפחות מככותבת אין דעתו של אדם מתיישבת. ועדיין הוא נחשב עינוי.

ולמדנו יסוד גדול ועצום מאד, שאדם שאין לו יישוב הדעת הוא במצב של עינוי הנפש!!

ומי שיש לו עיניים רואה הדבר בצורה מוחשית.

ועל כן מי שסובל רח"ל ממחלה נפשית סובל סבל רב והוא במצוקה נוראית כל הזמן, כי מחשבותיו מובילות אותו לכאן ולשם ולמחשבות קיצוניות ומסוכנות בגשמיות וברוחניות. ואף פעם אין לו יישוב הדעת באמת.

ולפעמים מחליטים החלטות גורליות טראגיות בחשבם שמחליטים מתוך יישוב הדעת מלא וסופי, ובאמת מכיון שהם במוחין דקטנות, אין להם מוחין המסוגלים ליישב את דעתם, וא"כ כל מסקנתם והחלטתם מתוך חוסר יישוב הדעת מְשַוע.

והנה תופעה הנ"ל קיימת לא רק בחולי נפש הרישמיים ומטופלים בכדורים, אלא גם בכל מי שמתנהג היפך רצון ה' גם הוא חולה נפש, וכלשון הרמב"ם (ה' דעות פ"ב ה"א) וזה לשונו:

חולי הגוף.. טועמים המר מתוק, והמתוק מר. ויש מן החולים מי שמתאוה ותאב למאכלות שאינם ראויים לאכילה, כגון העפר והפחם, ושונא מאכלות הטובים, כגון הפת והבשר, הכל לפי רוב החולי,

כך בני אדם שנפשותיהם חולות מתאוים ואוהבין הדעות הרעות, ושונאין הדרך הטובה ומתעצלים ללכת בה, והיא כבדה עליהם מאד, לפי חָליָם.

וכן ישעיהו אומר באנשים הללו (ישעיה ה-כ) הוי, האומרים לרע – טוב, ולטוב – רע, שמים חושך – לאור, ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר. ועליהם נאמר (משלי ב-יג) העוזבים אורחות יושר, ללכת בדרכי חושך. ע"כ.

ואם נתבונן נראה שרוב רובו של העולם אין להם יישוב הדעת באמת, ועל כן מחליטים מה שמחליטים, ונוהגים איך שנוהגים, ועושים הרבה מאד שטויות וטעויות, ועושים הרבה מאד דברים נגד רצונו יתברך שמו, ואכן גם כן הם במצב רוח ירוד, ותמיד הם בספיקות ותסכולים ודיכאונות ועצבויות וכעסים והקפדות, ובהרבה בחינות של מרה שחורה ומלנכוליה.

ואשרי המתנהג על פי עטין דאורייתא ועיצת והדרכת הצדיקים אנשי מעלה באמת.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר