חובת חינוך הילדים

"חינוך הילדים", ובאמת אע"פ שהאמא היהודית רב כוחה והשפעתה על בניה ובנותיה בעיצוב אישיותם ורוחניותם העתידית והנצחית, מכל מקום אינו יכול לזרוק את חינוך דורותיו על אשתו ולומר שלום יהיה לי, אלא אדרבא האמת הצרופה היא… 

בס"ד, לכבוד.. אחדשה"ט!

בעזרת ה' אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע תזריע מצורע.

(ויקרא ב, ב) "דבר אל בני ישראל אשה כי תזריע וילדה זכר, כימי נדת דותה תטמא".

לכאורה היה מקום לומר שעיקר המסר יאמר ל"בנות ישראל", שהרי הטהרה תלויה בהן ובגופן, ובכל זאת הפסוק מצוה מפורשות "אל בני ישראל". והדבר טעון ביאור.

ובאמת אפשר לתרץ ולהסביר את הענין בכמה גווני, וכעת נאמר שהפסוק בא לאפוקי ממה שהרבה אנשים וביניהם אברכים יקרים – זורקים את כל העיסוק הזה על נשותיהם, כולל תחשיבים הנוגעים למעשה, וכו' וכו', הכל על נות ביתו. קמ"ל דלא כן הדרך, אלא גם אתה יהודי בן ישראל דע את הלכות הטהרה ותיהי' מעורה בשלבים ההלכתיים שבדבר.

וכיוצא בדבר בשאר כל הענינים הרוחניים שמשום מה הגברים חושבים שענינים כאלה מוטלים על האשה, כגון "חינוך הילדים", ובאמת אע"פ שהאמא היהודית רב כוחה והשפעתה על בניה ובנותיה בעיצוב אישיותם ורוחניותם העתידית והנצחית, מכל מקום אינו יכול לזרוק את חינוך דורותיו על אשתו ולומר שלום יהיה לי, אלא אדרבא האמת הצרופה היא שבכל מקום בספרות חז"ל מוזכר החינוך לתורה ומצוות ומעשים טובים וכו', כמטלה המוטלת על האב (ובאשר לחינוך האם – ישנה מחלוקת ראשונים בדבר: האם האֵם חייבת לחנך לכ"א מן ההר (נזיר כט: ) ולמאירי (שם א) האֵם חייבת ולמהר"ם מרוטנבורג (שו"ת ד"ק סי' ר) האֵם פטורה) וכמ"ש חז"ל (סוטה כט.) איש חייב לחנך בנו במצוות, ואין האשה חייבת לחנך את בנה.

וראה ברמב"ם (ה' ציצית, פ"ג ה"ט/ ה' תפילין פ"ד הי"ג/ ה' תלמוד תורה פ"א ה"א/ ה' סוכה פ"ו ה"א/ ה' לולב פ"ז הי"ט/ ה' סוכה פ"ו ה"א/ ה' מגילה פ"א ה"א/ ה' שביתה עשור פ"ב ה"י). ועיין בשולחן ערוך (או"ח סי' יז, ס"ג- וסי' תרטז ס"ב, וסי' תרנז, וסי' תר"מ ס"ב, וסי' תרעז ס"ב, וסי' תרפט ס"א, ויורה דעה סי' כמ"ה ס"ה. וכו'), ואם כן ברור שהוא צריך להשקיע בכך מיטב זמנו כספו וכוחותיו, ולא ליזיל בתר איפכא.

וכן בענין עבודות וקניות לכבוד חג המצות, בכל מה שנוגע לחמץ ומצה בפסח, וכל מה שכרוך עם עשיית הסדר בליל התקדש חג, ומצוות (שמות י"ג- ח) והגדת לבנך, הכל מוטל עליו ולא עליה.

ואשריהן בנות ישראל שמעמיסות על עצמן גם בעניני פסח, גם בעניני חינוך, גם בכל שאר המצוות והענינים, הרבה מעבר מה שמוטל עליהן, אבל מכל מקום הפשט לא יופשט, וצריך האדם לדעת את חובותיו ולהתמודד עמם, ולא להתחמק מהם, ולא להסתתר מאחורי הסברי סרק, וכידוע מדברי רבינו ז"ל (לקוטי מוהר"ן ח"א סי' א) שהיצר הרע מתלבש במצוות.

והנה אם אמנם כתיב (בראשית ב-יט) ויאמר ה' אלקים, לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו, אבל עזר הוא עזר, ולהכנס בעובי הקורה לשאת- צריך ליכנס מי שעליו מוטל, וכמ"ש (שמות כג, ה) עזוב תעזוב עמו, עמו דייקא, וכמ"ש חז"ל (מכילתא בבא מציעא לב.)

וכיון שעיקר האחריות עליו מוטל, עליו לדאוג ולהתאמץ שהדברים יתבצעו כרצון ה'.