ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך

ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר פרשת השבוע כי תבוא

לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור עם פרשת השבוע,

וזהו (דברים כו-יא) "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך".

ברוך ה' מצבנו הגשמי הוא טוב לאין ערוך לגבי הדורות הקודמים, כיום יש לכל יהודי שומר תורה ומצוות ספריה שמכילה הרבה ספרים אשר בדורות עברו אפילו גאוני הגאונים רבנים חשובים וגדולי הדור לא היה להם כ"כ הרבה ספרים, הבתים לא דומים טיץ אחר טיץ בחורף כמו בימיהם, וכל בית יש ריצוף, ובית הכסא פרטי, וכן אמבטיה ומקלחת פרטית, מים הזורמים מהברז בלי שיצטרך לשאוב או לשירותי שואבי מים, כביש ואספלט ליד הבית, ולא צריכים להתבוסס בבוץ בימי הגשמים, אוכל יש בשפע

משא"כ בדורות הקודמים אפילו לחם היה קשה להשיג ולספק לבני הבית, וילדים הלכו לישון רעבים. הבגדים יותר מכובדים מפעם, ובקיצור רוב ככל הדור ביחס לדורות הסמוכים וק"ו לדורות יותר רחוקים – נחשבים לעשירים וגבירים, וחיים כמלכים ושרים של אז ועוד יותר טוב,

וכי לפרעה מלך מצרים שמלך על העולם – היה שירותים, מקלחת או קפה וקומקום חשמלי?! וכי היה לו מקרר או מקפיא, וכי היה לו עט נובע ושאר מכשירי כתיבה, וכי היה לו נייר בשפע, וכי הי' לו משקפיים, ומה עם טיפולי שיניים? וכי איך היה נראה אחרי עקירת שן בודדת, וקל שתי שיניים או יותר?! וכל מבין משכיל, מבין שאפשר להאריך מאד בתיאור על דרך הנ"ל ולהווכח שמצבינו הגשמי נפלא מאד מאד [ברוך השם שגמלנו כל טוב].

אלא.. שאעפ"כ הדור לא שמח, ואפילו הגבירים והעשירים שיש להם כל טוב שאפשר לעלות על הדעת [ובדורינו יש הרבה מאד מאד דברים שאפשר לעלות אל הדעת] –  ג"כ לא מי יודע מה שמחים, והפוך נדמה להם שהם מסכנים, ותמיד חסר להם, וכל זה בגלל ב' סיבות עיקריות.

א) קנאת איש מרעהו, ואשה מרֵעותה, ולכל אחד נדמה שכל דבר אפי' פעוט וקטנטן שיש לזולתו, חסר אצלו, ומסכן הוא כשאין לו מה שכֵּן יש לחבירו ושכינו וקרוביו. ואפילו יש לו כל טוב בכפלי כפליים ממה שיש בסך הכל לחבירו. ואע"פ שיש לו רכב במודל החדש ברגע שלזולתו יש מודל חדיש עם צעצוע ילדותי כל שהוא, מרגיש שהוא אומלל ומסכן לא ראה טוב מימיו, ואפילו גמר עכשיו לשפץ את הבית והחליף כל הריצוף למשהו משהו, ברגע שרואה שהשכן השיג אותו דבר כמוהו, אלא שהריצוף הוא קצת יותר גדול או איזה שינוי קטן לטובה, מיד מרגיש וחושב "וכל זה איננו שווה לי" (אסתר ה-יג). והכל מחמת הקנאה, וכנ"ל.

ב) חוסר הכרת הטוב, כלפי השי"ת על כל ריבוי החסדים אשר השי"ת משפיע עליו ברוב רחמיו. כי אם היה מרגיש ושמח על פרט ופרט ועל כל חסד וחסד (שהם מגיעים לאלפים ורבבות בכל יום ויום) שהשי"ת עושה עמו, והיה מודה לו על כך, אפילו היה לו הרבה פחות ממה שיש לו היה אדם מאושר מהמאושרים שעלי אדמות. אלא שהוא דומה לאותו גרגרן זולל וסובא שבמקום ללעוס היטב את מאכלו רק בולע כמויות אדירות ולא מרגיש כלום וגם שׂבע לא יצא מכך. ואשר על כן שומה עלינו להתבונן על חסדי ה' ולהודות לו על כך, ולשמוח עם כל פרט ופרט ועם כל נקודה ונקודה.

וזה בחינת "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך לביתך". ועם בחינה זו צריכים לחיות כל הזמן, ואזי כל הזמן נרגיש מאושרים.

בברכת התורה וכטו"ס

ראש ישיבת ברסלב "נצח מאיר"

הר' שמעון יוסף הכהן ויזנפלד