טסים לאומן – אל תשכחו לומר סדר וידוי דברים ותיקון הכללי אצל רבי נחמן מברסלב ?
רבינו נחמן מברסלב דיבר על גודל מעלת הוידוי אצל הצדיק – שעל ידו מתכפרים כל העוונות.
מצוות וידוי דברים היא מצוות עשה דאורייתא להרמב"ם.
ואם העולם הי´ יודע גודל מעלתה — היו בוודאי מהדרין במצות הוידוי.
הערה : וידוי דברים נכתב בלשון לגברים אבל גם נשים צריכות לומר ולהתודות ויכולות לשנות בעצמם ללשון נקבה.
רוצים להיות נקיים מכל עוון וחטא ?
מוכנים לעשות תשובה שלימה באמת ? כנסו לומר סדר וידוי דברים
סגולת הוידוי (מהספר "ראשית חכמה"):
בהתודות על עונו – מטהר המידות העליונות, ומוריד החושך והפגם, שהוא הדין שעליו, ומסלק ממנו כל המקטרגים, ובית דינא בדילין מינה ואינם מקטרגים, כי הקדים את עצמו לפני המקטרג, ודינו נמסר בידי הקב"ה (עיין עוד בספר "ראשית חכמה" שער אהבה י, טו; שער התשובה ג; ה; ז ועוד):
עוד אומר ה"ראשית חכמה" (שם): מצות עשה להתודות לפני השם יתברך, בין עם עבר על אחת המצות, עשה או לא תעשה, בין בשוגג בין במזיד, שנאמר (במדבר ה, ו) "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו', והתודו את חטאתם אשר עשו". ונהגו לומר על סדר האלפא ביתא, לתקן כ"ב אותיות שעל ידם נברא העולם.
אמר רבי יהושע בן לוי (סנהדרין מג, ב): הזובח יצרו ומתודה – כאילו כיבד להקב"ה בב' עולמות. (שם) כל המתודה יש לו חלק לעולם הבא. היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות, אומרים לו "התודה" וכו'.
ליקוטי מוהר"ן סימן ע"ח.
הדיבור הוא בחי' מלכות, כמו שאמר אליהו: "מלכות פה", וכשהוא (הדיבור) בגלות הוא אילם, ולכן במה שפגם יתקן, היינו וידוי דברים, כמ"ש (הושע יד) "קחו עמכם דברים", שיתודה תמיד בכל לבו, נֹכח פני ה', אזי "ושובו אל ה' ", שישובו כל הדברים שפגם אל שרשו.
קיצור ליקו"מ "אנכי ה' אלהיך" (סימן ד').
א. ראוי להדבקים להצדיק האמת לדעת שכל מאורעותיו הם לטובתו. וכשאדם יודע זאת, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, וזה זוכין ע"י וידוי דברים אצל התלמיד חכם. ואז יזכה לידע שכל מה שעובר עליו כל ימי חייו הכל לטובתו, כי הכל מחמת אהבה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותו. וזה עיקר שלימות הדעת של האדם, שלא יבעט, ולא יתבלבל – מההרפתקאות שעוברין עליו, רק יאמין שהכל לטובתו הנצחית:
ב. ע"י וידוי דברים אצל התלמיד חכם האמת, עי"ז מעלה בחינת מלכות דקדשה לשורשה, ועי"ז מבטל ממשלת עכו"ם, ועי"ז זוכה לידע שכל מאורעותיו הם לטובתו, ויברך על הכל הטוב והמטיב, שזאת הבחינה היא מעין עולם הבא:
ג. עיקר התיקון של כל העוונות הוא ע"י הצדיק האמת. ומי שרוצה לזכות לאחרית טוב לנצח, צריך להשתדל בכל כוחו להתקרב לצדיקי אמת ותלמידיהם. ויספר אצל הצדיק כל לבו היינו וידוי דברים. ועי"ז מוחלין לו כל עוונותיו, כי עוונותיו של אדם חקוקים על עצמותיו. כי כל עברה יש לה צרוף אותיות, וכשעובר איזה עברה אזי נחקק צרוף רע על עצמותיו, כפי אותיות הלאו שעבר. ועי"ז מכניס בחינת הדבור של הלאו הזה שעבר בתוך הטמאה. ועי"ז מביא מלכות דקדשה לתוך גלות דסטרא אחרא. וזה הצרוף הרע שנחקק על עצמותיו נוקם בו. וע"י וידוי דברים אצל התלמיד חכם יוצא מעצמותיו האותיות החקוקים עליהם ונתתקן הכל:
ד. ה. וזה ידוע, שכל המידות רעות ותולדותיהן נמשכין מארבעה יסודות, מארבע מרות, כמובא במשנת חסידים: 'עצבות ותולדותיהן נמשכין מדומם'. 'תאוות רעות ותולדותיהן נמשכין מצומח'. 'דברים בטלים ותולדותיהן נמשכין מחי'. 'גאוה ותולדותיהן נמשכין ממדבר'. ומי שרוצה לילך בדרך הקדש, צריך לשבר כל המידות רעות, ויספר אצל התלמיד חכם, היינו וידוי דברים, ועי"ז יתברר לו הדרך הישר לפי שרש נשמתו ואזי נצול מכלם, ונתתקן הכל:
קיצור ליקו"מ (סימן קעח).
צריך לפרט את החטא, כי צריכין דווקא וידוי דברים להתודות בדיבורים בכל פעם, כל מה שעשה בפרטיות, ויש על זה מניעות רבות, לפעמים נשכח מאיתו החטא, ויש שזוכר את החטא וקשה לו להוציא הדיבור להתודות. וע"י שמחה של מצוה כגון חתונה של מצוה, או כשמתגבר לשמוח בשמחה גדולה בעת שעושה מצוה, עד שמרקד הרבה מחמת שמחה, עי"ז יוכל להתודות וידוי דברים, ועי"ז מתקן פגם חטאיו:
ספר המידות חלק א':
הצלחה: ע"י וידוי תצליח. מריבה: ע"י וידוי יתבטל מעליך מחשבות שונאיך. תשובה: הקדוש ברוך הוא נתפייס ע"י וידוי, ודומה כאלו בנה מזבח והקריב קורבן. מי שמתודה הקב"ה אוהב אותו אהבת נדבה, ומשיב ממנו חרון אפו.
חלק ב': וידוי דברים:
ע"י וידוי דברים גורמין, שהקדוש ברוך הוא מזמין מלמדי תינוקות שלומדים באמונה. גם גורמים – שנתקנים הדרכים ממכשולות. מי שאינו מתודה על עונותיו – מורא בא עליו. הרהורים: מחשבות טובות באים ע"י וידוי, שמתודים לפני התלמיד חכם. התנשאות: ע"י וידוי דברים זוכה להתנשאות. לשמחה זוכין – ע"י וידוי דברים (אוצר היראה השגת אלקות אות ז). ע"י וידוי דברים אצל התלמיד חכם – מוחלין לו כל עוונותיו (שם צדיק אות ז).
ליקוטי הלכות (או"ח ק"ש שעל המיטה, ה' ב אות א).
הוידוי שאומרים, זה בחינת אמת, בחינת "ודבר אמת בלבבו". כי עקר מעלת הוידוי שחשוב בעיני ה' יתברך כשמתודין לפניו, הוא האמת, דהיינו מה שהוא מודה על האמת. שזהו עקר לשון וידוי מלשון 'מודה'. דהיינו שהוא מודה ומתודה שחטא ופשע נגדו יתברך, וכזאת וכזאת עשה. שזה יקר בעיני ה' יתברך, מאחר שעל כל פנים מכיר חטאו, ומכניע את עצמו לפניו יתברך, ומודה ומתודה על האמת, שעשה כך וכך נגדו יתברך. וכמו שכתוב "מכסה פשעיו לא יצליח, ומודה ועזב ירחם.." כי צריך להתודות בכל לבבו, ולקבל עליו באמת בכל הלב שלא יעשה עוד, ולא ישוב עוד לכסלה. כי עיקר התשובה בלב, כמו שכתוב "ולבבו יבין ושב".
סיפורי מעשיות (מעשה י"ב).
מסופר שם על הבעל תפילה שהיה רגיל תמיד להיכנס לישוב ולפתות ולרצות בני אדם לעבודת השם יתברך, לילך בדרכו לעסק בתפילות וכו', וכל מי שהיה מרצה עימו, היה לוקחו ומוליכו למקומו חוץ לישוב כנ"ל, והם היו עוסקים שם רק בתפילות, ושירות, ותושבחות – להשם יתברך, וודויים, ותעניתים, וסגופים, ותשובה, וכיוצא בזה. והיה נותן להם חבורים, שהיו לו בעניני תפלות ושירות ותשבחות, וודויים, והיו עוסקים בזה תמיד…
והיה הבעל תפלה הנ"ל עם אנשיו יושבים חוץ לישוב, כנ"ל, ועוסקים רק בענינים הנ"ל, בתפלה ושירות ותשבחות להשם יתברך, וודויים ותעניתים וסגופים ותשובות, כנ"ל… ואצל אלו האנשים, שקרבם להשם יתברך, היה תענית או סיגוף גדול, יקר יותר מכל התענוגים שבעולם, כי היה להם תענוג מן הסגוף גדול או מתענית יותר מכל התענוגים שבעולם!!
ליקוטי עיצות – וידוי – א.
עַל־יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם הָאֱמֶת (הכוונה רק אצל צדיקי יחידי הדור – לא אצל כל אחד) עַל־יְדֵי זֶה מַעֲלֶה בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה לְשָׁרְשָׁהּ
וְעַל־יְדֵי זֶה מְבַטֵּל מֶמְשֶׁלֶת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לֵידַע, שֶׁכָּל מְאֹרְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ
וִיבָרֵךְ עַל הַכֹּל הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, שֶׁזֹּאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא (ד,ג)
וידוי-דברים ב.
עֲווֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם הֵם חֲקוּקִים עַל עַצְמוֹתָיו, וְעַל־יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם
יוֹצֵא מֵעַצְמוֹתָיו הַצֵּרוּפִים רָעִים שֶׁל הָעֲווֹנוֹת, שֶׁהָיוּ חֲקוּקִים עֲלֵיהֶם וּמוֹחֲלִין וּמְכַפְּרִים לוֹ כָּל עֲווֹנוֹתָיו [עַיֵּן תְּשׁוּבָה אוֹת א'] (שָׁם ה')
וידוי דברים ג.
קֹדֶם שֶׁהִתְוַדָּה וְסִפֵּר כָּל לִבּוֹ לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אֵצֶל הַתַּלְמִיד חָכָם וְנָתַן לוֹ מָמוֹן,
עֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ הוּא מְהַלֵּךְ, כִּי יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת.
אֲבָל עַל־יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם, עַל יְדֵי זֶה הַתַּלְמִיד חָכָם מַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ וְנִתְתַּקֵּן הַכֹּל (שָׁם ח')
וידוי דברים ד.
בְּכָל פַּעַם שֶׁבָּא אֵצֶל הַתַּלְמִיד חָכָם, יְסַפֵּר לְפָנָיו כָּל לִבּוֹ וְעַל־יְדֵי זֶה אַתָּה נִכְלָל בָּאֵין סוֹף (שָׁם ט)
סדר וידוי ה.
צָרִיךְ לְפָרֵשׁ אֶת הַחֵטְא (לפי הסדר שתיקנו חכמים כי הם חשבו וסכמו וכתבו את כל העוונות בכלליות. וגם כל אחד צריך להוסיף בלשונו כפי מה שהוא יודע שחטא) כִּי צְרִיכִין לְהִתְוַדּוֹת בְּדִבּוּרִים דַּיְקָא בְּכָל פַּעַם עַל כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה.
וְיֵשׁ לָזֶה מְנִיעוֹת רַבּוֹת, לִפְעָמִים יִשָּׁכַח מֵאִתּוֹ הַחֵטְא, וְיֵשׁ שֶׁיִּכְבַּד עָלָיו מְאֹד וְקָשֶׁה לוֹ לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר לְהִתְוַדּוֹת וְעוֹד מְנִיעוֹת רַבּוֹת.
וְהַתִּקּוּן לָזֶה לִשְׂמֹחַ הַרְבֵּה בְּשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, כְּגוֹן חֲתֻנָּה שֶׁל מִצְוָה אוֹ שְׁאָר שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה,
שֶׁיִּתְגַּבֵּר לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, עַד שֶׁיְּרַקֵּד הַרְבֵּה מֵחֲמַת שִׂמְחָה, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהִתְוַדּוֹת בְּדִבּוּרִים. וְעַל־יְדֵי־זֶה יְתַקֵּן פְּגַם חֲטָאָיו (קעח)
מתכוננים לטוס לומר תיקון הכללי אצל רבי נחמן באומן ?
אל תשכחו לומר
סדר וידוי דברים השלםאו סדר הוידוי של רבינו ניסים