ויגש

בס"ד

ניתן להוריד להדפיס ולהפיץ לזיכוי הרבים – מקבצי PDF את העלון "שי עולמות" לחץ בקישורית –257-VaYigash (1)

ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א. יום ו' עש"ק לפ' ויגש.

בעזהי"ש אכתוב לך כמה פנינים על פרשת השבוע.

זריזות

וזהו ( בראשית כד, יח) "ויגש אליו יהודה".

כי דרך רוב העולם להתחמק ולדחות עד כמה שניתן מלהתעסק במטלות שכרוכות עם אי נעימות, כי אפילו בסתם מטלות שכרוכות עם טורח, ושיש עליהם מאמץ גופני (פיזי) או נפשי, מתגברת העצלות על האדם, קל וחומר כשהדבר כרוך בין אדם לחבירו, וצריך לבא במגע פנים בפנים מול אדם, ובפרט כשהדבר כרוך באי נעימות מסויימת [ובפרט אם אינו אדם גס, אלא יש בו מן העדינות, שהדבר קשה לו, והנפש מתיסרת וסובלת מכך].

ואעפ"כ ואחרי הכל מה שצריכים לעשות הרי צריכים לעשות. ולא טוב, ואסור להתחמק מכך, [וכדאמרי אנשי: וואס מען מוז מוז'ט מען, כלומר מה שצריכים לעשות הרי צריכים לעשות], ומכוון שצריכים לעשות – הרי עושים, וכשעושים דבר- הרי יש לעשות כמו שצריכים לעשות, בעתו ובזמנו ובשלימות. ועל פי רוב דבר שחייבים לעשות – עדיף להזדרז ולהקדים לעשותו, שהרי אם יש לו חור בצנרת הגורם לנזילה, ככל שימהר לתקנו יחסוך ממנו ממון ועגמת נפש, ואם יש לו חור בשן – יחסוך ממנו דירדור המצב, וכאבים וכו'.

ואם יש לו עצים ופרחים הצמאים למים – ככל שיקדים להשקותם יצילם או עכ"פ ימזער את הנזק, וכן באגרות התשלום- יחסוך הקנסות והריביות, וכן כיוצא בהם הרבה מאד [גם בסכסוכים ובעיות בין אדם לחבירו- ככל שיקדים לסדר הענינים יחסוך עגמת נפש עתידית והתפתחות הריב, ולא ישאיר צלקות, ורישומים וזכרונות לא בריאים ולא נעימים]. ומה שאמרנו שיש להזדרז כנ"ל, הוא רק על פי הרוב, ולא תמיד, כי יש מקרים שעדיף לא למהר, והכל לפי הענין בבחינת מה שאמרו חז"ל (פסחים נ:) יש זריז ונשכר, ויש זריז ונפסד. יש שפל ונשׂכר, ויש שפל ונפסד. והכל לפי הענין, ובכל ענין יש לדון לגופו של ענין.

אבל על פי רוב, דבר שבודאי צריכים לעשות – הרי יש יתרון בזריזות, בבחינת מ"ש חז"ל (יומא כח:) זריזים מקדימים למצוות. ואמרו (ע"ז כ:) זהירות מביאה לידי זריזות, וזריזות מביא לידי נקיות.

והנה יש אנשים שהם אמנים בדחיות, מאז שמתעורר עד שקם לוקח לו הרבה זמן, כי דוחה ודוחה המוטל עליו, ומאז שקם עד שמתלבש, ומשמתלבש עד שהולך למקוה לבית הכנסת, לבית המדרש, ג"כ לוקח הרבה זמן.

וכן כשצריך לבצע כל מטלה כגון תשלום, דוחה את הדבר ככל יכולתו לסוף הזמן ולבסוף שוכח, או אז אין ביכולתו לשלם, וככה מסתבך בכל עניניו הרוחניים וגשמיים, וממנו יש לקחת מוסר להתנהג להיפך וכמ"ש שלמה המלך (משלי כד) על שדה איש עצל עברתי, ועל כרם אדם חסר לב, והנה עלה כולה קימשונים, כסו פניו חרולים וכו' ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר. עיי"ש. כללו של דבר: זה לא חכם, זה לא יפה, זה לא יהודי, זה לא משתלם [לפעמים זו עבירה] להתחמק מהמטלות, ויש להתאזר בכוחות וברצון ולהזדרז ולעשות את מה שמוטל עלינו, בגשמיות וברוחניות.

ורמז יש בפסוק כמ"ש "ויגש אליו יהודה", וכמ"ש חז"ל (תנחומא, ב) זה שאמר הכתוב בני אם ערבת לרעך, תקעת לזר כפיך (משלי ו, א). שהבטיח ליעקב אבינו על בנימין שהוא ישיבו אליו, וע"כ עליו הי' מוטל להשתדל בשיחרורו, וע"כ קם ועשה מעשה,בלי להתחמק . [ועיין עוד בש"י עולמות גליון 211].