וזאת הברכה

משה איש האלוקים

וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את בני ישראל לפני מותו. (דברים לג, א).

תורתינו הקדושה (ע' הושע יד, י) צדיקים ילכו בה ופושעים יכשלו בה, כי היה מקום לטעות ולהסביר ח"ו "משה איש איש האלוקים" שחלילה הוא איש אלוקות, הוה אומר עבודה זרה, וכמו שלהבדיל הישועים ימ"ש אומרים, אלא שתשובתם בצידו ממש, דכתיב "לפני מותו" ואלוקות לא מתה, וגם אף אחד לא עלה על דעתו מעם ישראל להפוך את משה רבינו ז"ל לאלוקות, ולעשותו עבודה זרה, חלילה.

והנה תרגם אונקולס: נביא דה', ורבי סעדיה גאון פירש – "איש האלוקים" שליח האלוקים, ע"כ. לא שפי' שאיש הינו שליח, אלא הק' חסורי מחסרא מילה, וכאילו כתוב "איש שליח האלוקים", וכיוצא בזה יש הרבה במקרא.

ראשונים אחרים פירשו שהכתוב בא להודיע שבנבואה בירך אותם משה רבינו ולא מעצמו, ע"כ. כי כל מעשיו אפי' הפשוטים והגאונים לכאורה, הכל על פי ה'.

והנראה כפירוש הרמב"ן שפירש שהפסוק בא להגיד שברכת משה רבינו מקויימת כי איש האלוקים היה, ותפילת ישרים רצונו (ע' משלי טו, ח). וכדאמרי אינשי "א געטליכער מענטש", היינו איש דבוק בה' שרק גופו בארץ אבל רוחו ונשמתו ולבו כולם משוטטים בכל עֵת בעולמות העליונים, (אע"פ שאינו נביא, ומ"מ איש כזה בכל דור שהוא ממילא זוכה לרוח הקודש).

ואשרי האיש אשר התורה מתארת ומגדירה אותו כך "איש האלוקים".

והנה כתב הרמב"ם (הלכות תשובה) שכל אדם יכול להיות כמו משה רבינו ע"ה, והרי כל אדם צריך לשאוף להיות איש אלוקים – געטליכער מענטש, מופשט מהתאות, ורחוק מכל הבלי עוה"ז, מנעימותיו ודימיונותיו, מושלם בתורה ובמידות תרומיות (ושחידד שכלו באופן שבמסוגל להבין כל מה שבן תמותה מסוגל להבין), העובד את בוראו בדחילו ורחימו לשם שמים, וכל מעשיו דיבוריו ומחשבותיו לשם שמים, דבוק בכל עֵת בקונו ובעשיית נחת רוח לפניו, וכל מחשבותיו בו, והוא מן הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים (מקבלים יסוריהם מתוך אהבה ושמחה), יודעים את מקומם, מחשבים תמיד בקביעות (בשעת חשבון הנפש / מרא דחושבנא) את דרכיהם איך לנהוג במחשבה דיבור ומעשה, מתבודדים ומפרשים שיחתם לפני ה' יום יום, מתנהגים בקדושה ובטהרה ובפרישות, נאהבים ונעימים במסילותם.

והנה "איש האלוקים" משמע שיש שם גבורות ומלכות, כי עובד ה' ביסודו צריך להתנהג ביותר על פי דיקדוק הדין של התוה"ק, וצריך לדקדק לקיים כל סעיף קטן שבשולחן ערוך.

כי הרבה חללים הפילה, אלו שנכנסו לדימיונות של עבודת ה' ומדריגות נשגבות והתחילו לזלזל בהלכה המסורה, והם חטאו והחטיאו את הרבים..

וכל ידוע שכל תחילת ויסוד עבודת ה' הכל מתחיל דוקא מעבודת ה' מתוך יראה (ולא מתוך אהבה – הקרובה לדימיונות לפעמים) ויסוד זה אסור לעזוב אותו עד יום מותו, וצריך ללוות כל עובד ה' עד יומו האחרון ונשימתו האחרונה.

וזה מרומז בפסוק דילן שנאמר "משה איש האלוקים.. לפני מותו", כי כך נאה ויאה לעבוד את ה' בתחילת הדרך ובסוף הדרך, שאע"פ שצריך האדם להתקדם ולהתעלות במדריגה ולעבוד את ה' מתוך אהבה ויראת הרוממות, מ"מ יראת ה' הפשוטה שלא לזלזל בשום הלכה פעוטה ומנהג – אסור לעזוב אף לרגע כל ימי חייו.

והצדיק בחייו ברכה ובמותו ברכות מעריף, ואשרי הזוכה לקבל ברכה מצדיק לפני הסתלקותו, וכן מצינו אצל יעקב ובניו, וכמה התאמץ יוסף להביא לזרעו ברכה מפי אביו הצדיק לפני מותו, והסתלקותו מהאי עלמא לחיות חיים נצחיים.