והייתם נקיים מה' ומישראל | פרשת מטות

וזהו (במדבר לב-כב) "והייתם נקיים מה' ומישראל".

והייתם נקיים מה' ומישראל | פרשת מטות:

תנן במסכת שקלים (פ"ג מ"ב) שלומדים מהפסוק הזה, שכשעם ישראל היו תורמים בכל שנה מחצית השקל לצורך קניית הקרבנות של כל שנה, שהנכנס לקחת כסף לצורך הנ"ל משלכת שבה היו מונחים הכספים, וז"ל אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות (פי' בגד שיש לו מכפלת, או כל כפל, ויש מפרשים בגד שיש לו ביטנה.

וכל זה כדי שלא יחשדוהו שגנב והטמין מן השקלים להחביאם בתוך ביגדו), ולא בסנדל, ולא בתפילין ולא בקמיע (פי' שמא הבריות יחשדו שהטמין מכסף השקלים בהם), שמא יעני ויאומרו "מעוון הלשכה (שגנב ומעל) העני". או שמא יעשיר ויאומרו "מתרומת הלשכה העשיר",

לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות, כדרך שצריך לצאת ידי המקום שנאמר (במדבר לב-כב) והייתם נקיים מה' ומישראל. ואומר (משלי ג-ד) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם. ע"כ המשנה.

והיינו שצריך האדם להיות זך ונקי בעיני הבריות כמו שצריך להיות צדיק ונקי בעיני ה'. שמצדו לא ידבק שום חשד, בשום דבר שלא הגון בעיני ה'.

ואיתא בגמרא (שקלים, דף ט.) שהיו מדברים עמו משעה שנכנס, עד שעה שיצא, כדי שלא יתן לתוך פיו. ומוסיף הרמב"ם (ה' שקלים פ"ב ה"י) וז"ל ואע"פ שנזהרים כל כך מ"מ עני או מי שהוא נבהל להון לא יתרום, מפני החשד. [וזהו ע"פ גירסתו בירושלמי "קבוץ לא יתרום". וגירסתנו 'קווץ-לא יתרום' שהוא מל' (שה"ש ה-יא) קווצותיו תלתלים, ולפ"ז פירושו מי ששערותיו ארוכים ומתולתלים, וכפירוש ריבב"ן, תלמיד הרשב"ש, ראב"ד, ר"ש סיריליאו, תקלין חדתין ועוד].

עוד למדנו (שם) ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן [אמר] בתורה ובנביאים ובכתובים, מצאנו שאדם צריך לצאת ידי הבריות, כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום.

בתורה מנין? דכתיב והייתם נקיים מה' ומישראל.

בנביאים מנין? דכתיב (יהושע כב,כג) אל אלקים ה', הוא יודע וישראל הוא ידע (נאמר בימי יהושע, ששבטי ראובן וגד וחצי מנשה שהתיישבו בעבר הירדן מזרחה והקימו מזבח גדול, ושאר השבטים חשדום שהוא לשם ע"ז, ולא לה' ח"ו).

בכתובים מנין? דכתיב (משלי ג,ד) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם. ואמרינן שהמאוחר והברור מכולם הוא הפסוק והייתם נקיים וגו'

וכן נפסק בשו"ע (יורה דעה, סי' רנז, ס"א) וז"ל גבאי צדקה – אינם רשאים לפרוש זה מזה בשוק, אלא כדי שיראו זה את זה, כגון שיהא זה פורש לשער, וזה פורש לחנות, וגובים. מצא הגבאי מעות בשוק – לא יתנם לתוך כיסו, אלא לתוך ארנקו של צדקה, וכשיגיע לביתו יטלם. היה הגבאי נושה בחבירו מנה (פי' חוב אישי ופרטי) ופרעו בשוק – לא יתנם לתוך כיסו, אלא לתוך ארנקו של צדקה, וכשיגיע לביתו יטלם. ולא ימנה מעות הקופה שנים שנים, אלא אחד אחד, מפני החשד שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל (והוא לשון הרמב"ם ה' מתנות עניים פט-ה"ח. ה"ח, וה"י).

ואמרינן במס' ברכות (לא.) וחנה היא מדברת על לבה, רק שפתיה נעות, ויחשבה עלי לשיכורה, ויאמר אליה עד מתי תשתכרין. א"ר אלעזר מכאן לרואה בחבירו דבר שאינו הגון צריך להוכיחו (ופי' תוס' אע"ג דליכא איסורא דאורייתא, דאי איכא איסורא דאורייתא, פשיטא! הוכיח תוכיח כתיב (ויקרא יט). ותען חנה ותאמר לא אדוני – לא אדון אתה, לאו איכא שכינה ורוה"ק גבך שאתה חושדני בדבר זה, מי לא ידעת דאשה קשת רוח אנכי, ויין ושכר לא שתיתי. ואמר ר' אלעזר מכאן לנחשד בדבר שאין בו שצריך להודיעו. ע"כ. (ותימה למה קאמר 'מכאן לנחשד'.. הרי כתוב בתורה והייתם נקיים! וצ"ל כמ"ש התוס' הנ"ל לחלק בין איסור דאורייתא, לאיסור דרבנן, או הנהגה לא הולמת במידות ובהשקפות, שג"כ צריך האדם להוציא א"ע מהחשד). ואכמ"ל.

כנסו לשמוע שיעורים מעניינים אקטואליים ומעשיים על פי דעת רבינו נחמן מברסלב – לקט מאמרים על פרשת השבוע

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר