וארא

בס"ד

ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א. יום ו' עש"ק לס' וארא

לכבוד…אחדשה"ט!

בעזהי"ת אכתוב כמה פנינים הקשורים לפרשת השבוע.

בנים חביבים לה'

וזהו (שמות ו, ב) "וידבר אלקים אל משה, ויאמר אליו אני ה'".

אמרו חז"ל (ספרי בהעלותך יב, א. תנחומא פ' צו, יג) (במדבר יב, א) ותדבר מרים ואהרן במשה, אין דיבור בכל מקום אלא לשון קשה. וכן הוא אומר (בראשית מב-ל) דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות. ואומר (במדבר כא, ה) וידבר העם באלקים ובמשה ואין 'אלקים' בכל מקום אלא מידת הדין (ע' ברש"י עה"ת על הפסוק בראשית ברא אלקים (בראשית א, א)).

נמצא לפ"ז שְ "וידבר אלקים אל משה" – דיבר איתו קשות ובמידת הדין. ואילו בהמשך כתוב "ויאמר אליו אני ה' ". ואמרו חז"ל (שם) אין אמירה בכל מקום אלא לשון רכה ותחנונים, וכן הוא אומר (בראשית יט, ז) ויאמר אל נא אחי תרעו, ואומר (במדבר יב, ו) ויאמר, שמעו נא דברי. ואין ה' (שם הויה ב"ה) בכל מקום אלא מידת הרחמים כנודע. וא"כ לכאורה יש כאן סתירה גלויה בין רישא דקרא לסיפא דקרא.

והנה כבר מילתנו אמורה במ"א (ראה שי עולמות ) שאפי' כשחס ושלום השי"ת מתנהג עם הצדיקים ועם כלל ישראל במידת הדין באופן גלוי, מכל מקום עיקר כוונתו ופנימיות כוונתו, ותכלית כוונתו לנצח למידת הרחמים, וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד (ברכות ס:), ע"ש.

ועוד לאלו-ה מילין, שהשי"ת מתנהג עם הגוים במידת הדין, ולישראל במידת הרחמים, והיינו הבדל בין רישא דקרא לסיפא דקרא. שאע"פ שמידת הדין מחוייב המציאות הוא, ומיסודות קיום העולם, וכמ"ש חז"ל (ירושלמי תענית פ"ד) תמן תנינן (אבות פ"א מי"ז) רשב"ג אומר על ג' דברים העולם עומד, ואחד מהם הוא הדין, ואין מרחמים בדין (ע' כתובות פד.) מ"מ השי"ת כשרוצה יכול לרחם בדין, בפרט על בניו חביביו עם ישראל, וכמ"ש (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלוקיכם, שאנחנו עם ישראל [עבדיו] ובניו חביביו.

וליתר ביאור ועומק נומר שכל התנהגות השי"ת עם עם ישראל הכל במידת הרחמים, כי אפילו כשבפועל לעינינו מתנהג עמנו ח"ו במידת הדין – באמת לאמיתו הכל רחמים במונחי נצח, כי כל מה דעבד רחמנא לטב עביד (ברכות ס:) מאהבתו ורחמנותו עלינו.

וכן להיפך כל התנהגותו עם רשעי העכו"ם הכל מידת הדין, בבחי' מ"ש חז"ל (ברכות ח.) אני ציויתי למקודשי (ישעיהו יג-ג:), אלו הפרסיים המקודשים ומזומנים לגיהנום, ובבחי' מ"ש (סוכה נב:) ד' מתחרט הקב"ה שבראן…ישמעאלים. ואמרו (שם כג.) אוי להם לאומות העולם שאין להם תקנה. ואמרו חז"ל על כלליות העכו"ם שאין להם חלק לעוה"ב (סנהדרין קה. וע' בתוספתא דסנהדרין פי"ג) ואמרו (ב"ר טז) עתיד הקב"ה להשקות כוס תרעלה לעכו"ם, וכמ"ש באב הרחמים שאומרים בביהכ"נ בשבת וינקום [לענינינו] נקמת דם עבדיו השפוך, ככתוב בתורת משה איש האלקים (דברים לב- מג: )הרנינו גוים עמו, כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו, וע"י עבדיך הנביאים כתוב לאמר (יואל ד,כא) וניקתי דמם לא ניקיתי… ובכתבי הקודש נאמר (תהלים עט, י:) למה יאמרו הגוים איה אלקיהם יודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך. ואומר (שם ט, יג:) כי דורש דמים אותם זכר לא שכח צעקת ענוים. ואומר (שם קי, ו) ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה, מנחל בדרך ישתה וגו'.

ועוד יותר שאפילו כשהשי"ת מתנהג עמם בעוה"ז במידת החסד והרחמים – באמת הוא הכל מידת הדין, כי הכל לפטמם להאכילם ולהשקותם בעוה"ז החולף, כי זהו מקומם ושעתם, כדי לאובדם לנצח.

וכעת מצאתי כעין זה באור החיים הקדוש וז"ל: כנגד מה שהכין לדון את המצריים אמר וידבר אלקים שהוא בחי' הדין, וכנגד מה שרצה להטיב לישראל אמר ויאמר אליו אני ה'.

ויהי רצון שנתחזק באהבת ה', ונסמוך על רחמנותו ואהבתו אלינו.