התורה נקנת במסירות נפש | פרשת במדבר

תקציר : לקראת חג השבועות כמובן צריך להתחזק בלימוד התורה – ואחדהכללים החשובים הם שהתורה נקנת במסירות נפש !

התורה נקנת במסירות נפש

וזהו (במדבר א-א) "וידבר אל משה במדבר סיני".

אמרו חז"ל (מדרש תנחומא הישן-ו) אשריו משה רבינו, שישים ריבוא עומדים, והכהנים והלויים והזקנים כולם עומדים שם, ומכולם לא נִדבַר שם השם יתברך אלא עם משה. מכאן שנו רבותינו בשלושה דברים נתנה התורה, באש ובמים ובמדבר.

דבר אחר : למה קיבלו עם ישראל את התורה דווקא במדבר?

אלא כל מי שאינו עושה עצמו הפקר כמדבר, אינו יכול  לקנות את התורה. ע"כ. ופירשו שהכוונה שלא להטריד עצמו בעניני העולם הזה. ובמסכת נדרים (דף נה.) אמרו כיון שעושה אדם את עצמו הפקר כמדבר שהוא מופקר לכל – תורה ניתנת לו במתנה שנאמר (במדבר כא-יט) וממדבר-מתנה. ופירש הר"ן שנתכוון להזהיר שיהא הלומד שפל רוח ביותר. ע"כ. ואמרו (עירובין נד.) אמר רב מתנה מאי דכתיב וממדבר מתנה. אם משים אדם עצמו כמדבר זה שהכל דשים בו תלמודו מתקיים בידו. ואם לאו – אין תלמודו מתקיים בידו.

והנה מה שאדם מפקיר א"ע ואת זמנו היקר מכל כדי ללמד ולעזור לאחרים – זה בודאי מסירות נפש, ובזכות זה זוכה למה שזוכה, אשרי לו. והנה הנ"ל הוא רק בחינה אחת מהמסירות נפש הנדרש לעסק התורה, אבל בודאי שישנם עוד בחינות רבות של מסירות נפש לעסק התורה. וכמ"ש חז"ל (ברכות סג:) אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר (במדבר יט-יד) זאת התורה, אדם כי ימות באוהל. ואמרו (שם) במי אתה מוצא חמאה של תורה? במי שמקיא חָלב שינק משדי אמו. ואמרו (שם) כל המנבל עצמו על דברי תורה – סופו להתנשא.

וישנה בחינה של מסירות נפש כפשוטו כמ"ש חז"ל (שבת פג:) לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש ומדברי תורה, ואפילו בשעת מיתה. וכן מצאנו בכל הדורות שעסקו בתורה מתוך פרנסה בצימצום גדול ופחות מזה, וכמ"ש (עירובין כא:) בא ואראך תלמידי חכמים שעוסקים בתורה מתוך הדחק. ואמרו (סנהדרין כ.) אמרו על דורו של רבי יהודה ברבי עילאי שהיו ששה תלמידים מתכסים בטלית אחת ועוסקים בתורה. ואמרו חז"ל שגם מי שאינו בקו הבריאות וקשה לו עליו לעסוק , כמ"ש (עירובין נד.) חש בראשו – יעסוק בתורה. חש בגרונו – יעסוק בתורה. חש במעיו – יעסוק בתורה. חש בעצמותיו – יעסוק בתורה. חש בכל גופו – יעסוק בתורה. ואמרו (ע"ז ה:) לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשא.

ואמרו (חגיגה יד.) ת"ח שמקמטין עצמן על דברי תורה בעוה"ז – הקב"ה מגלה להם סוד לעוה"ב. ואמרו (בראשית רבא מב-א) מעשה בר' אליעזר בן הורקנוס שהיה חורש.. ברח והלך לו (לעסוק בתורה) אצל רבי יוחנן בן זכאי, והיה אוכל קוזזות אדמה, עד שעשה פיו ריח רע, הלכו ואמרו לרבי יוחנן בן זכאי. אמר כשם שהבאיש ריח פיך על התורה, כך יהיה ריח תלמודך הולך מסוף העולם ועד סופו. (וראה ענין זה באריכות בריש פרקי דרבי אליעזר פ"א).

ואמרו (במדבר רבא יב-יא) משה נתן נפשו על התורה, ונקראה על שמו. ואמרו (ספרי האזינו- שו) אמר להם משה לישראל: שמא אין אתם יודעים כמה צער נצטערתי על התורה, וכמה עמל עמלתי בה, וכמה יגיעה יגעתי בה, נפשי נתתי עליה, דמי נתתי עליה כשם שלמדתי אותה בצער כך תהיו מלמדים אותה בצער. ואמרו (תדא"ר-יט) זכור כמה בעלי בתים יש בהם בישראל שאין להם פרנסה, ועוסקים בתורה בכל יום תמיד. ואמרו (מדרש שמואל-ה) אם אין אדם נעשה אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב – אינו זכאי לדברי תורה. והכל לפי הענין, ובפרט בדור הזה.

עלון לשבת להורדה והדפסה

ויהי רצון שנזכה לכל הנאמר במכתב זה.

בברכת התורה וכטו"ס הר' שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

ישיבת נצח מאיר ירושלים 050-4161022