השם יקום דמם

זו לא עוד הודעת שרשרת, אלו מילים שנכתבו על ידי בבכי ובכאב, כדאי לקרוא !

אתמול, לאחר שקיבלנו את הבשורה המרה על מציאת הגופות

ולאחר שכל התקוות התנפצו, משכתי את עצמי, כואבת ובוכה לשיעור תורה,

לא מתוך צדקות, אלא מהפחד להיכנס להרהורים (וערעורים) ח"ו באמונה…

ישבתי שם, עם עיניים כבויות והרבנית אדווה תחי' שמכירה אותי היטב, העבירה את נושא השיעור לאמונה,

ואני רוצה לשתף אתכן, יקרות שלי בחלק ממה שהיא אמרה, ע"מ שנקבל כולנו חיזוק:

"נסתרות דרכי ה' " כאשר מגיע הזמן של אדם להשיב את נשמתו לבוראו, אם בחולי ואם בתאונה (שלא נדע…), אין מי שמהרהר בכך, כי לכל אחד יש את מספר השנים והימים שעליו לתקן פה, שלושת הבחורים, עם כל הכאב בדבר, הגיע זמנם, ויכול להיות שח"ו היו מתים בכל צורה אחרת ואולי לא היינו יודעים על כך…

אבל, הקב"ה ברחמיו הרבים, רצה שלפחות, תצא מכך תועלת, והביא את מותם בצורה כזו אכזרית ועצובה בשביל לראות את עמו מאוחדים, מתפללים וקשורים, אפילו ל18 ימים…

3 הבחורים היו צדיקים, נרצחו על קידוש ה' בשל היותם יהודיים, לא עליהם אנו צריכים לבכות, אם כי עלינו : למה א.נ.ח.נ.ו היינו צריכים לקבל את הצער העצום הזה ? הרי הקב"ה לא חפץ להרע לנו !!

ומפה כל אחד צריך לקחת את הדברים למקום של חיזוק וקירוב לה' יתברך, איך אני מונעת את האסון הבא ? איך אני מתגברת על משהו שקשה לי בשביל לקרב את הגאולה ?

אני לא אוסיף עוד.. זה העניין באמונה.