הרב אפרימ'ל קראקאווסקי זצ"ל מפשעדבורז'

פרשת ויחי ט"ז טבת חל היארצייט של ר' אפרים צבי ב"ר אלתר בן ציון מפשעדבורז' המכונה בפי כל בחיבת הקודש ר' אפרימ'ל קראקאווסקי זצ"ל שזכה להתקרב לאורו של רביה"ק, וזכה לזכך עצמו מחן של שקר עד שהאיר בפניו האמת של ברסלב אור ודרכו של רבי נחמן מברסלב, כידוע, וכנראה בחוש בתמונות.

הוא זכה לעלות לארץ הקודש בכיסופין כאלו שאין לשער, ומעט מזה מובן ונראה בין כתביו הנפלאים, מכתביו הנפלאים המלאים אור ושמחה והתחדשות בעצות רבינו הק' ורמזים נפלאים נדפסו ונכרכו בשם 'עונג שבת' ולאחרונה נהדרו ע"י מכון משך הנחל בשם 'שער אפרים', הרוצה לענג את השבת, בפרט ביום השבת שהוא יום היא"צ שלו, מה טוב ומה נעים לפתוח עונג שבת, להתענג על ה' ולהתחזק בדרכי עצות רביה"ק ליראה ולאהבה את ה' הנכבד והנורא.

טעימה קטנה ממה שראיתי היום בספרו על פרשת ויחי: בברכת יעקב לבני יוסף שאל מי אלה – שאינם ראויים לברכה, וכמו שמוהרנ"ת מסביר שראה מה יצא מהם וכו', עד שאמר לו יוסף בני הם והיינו שאמר לו יוסף שיחשוב 'אזמרה' ויש להם נקודות טובות וכו' ואז אמר קחם נא אלי ואברכם.

אומר על זה ר' אפרימ'ל שאמר ליוסף דייקא קחם נא אלי כי יוסף בחי' הצדיק שיכול לעשות הניגונים של אזמרה כי הוא יכול להסתכל על הטוב וכו' בחי' החזן רואה וכו' על כן אמר דייקא ליוסף קחם נא אלי ואברכם כי אתה יש לך הכח הזה לראות ולהסתכל על הטוב.. ומוסיף ר' אפרימ'ל לרמז שע"כ קח"ם בגימט' נחמ"ן רמז שרביה"ק הוא יש לו הכח הזה שהוא גילה התורה אזמרה, והוא רואה בכל אחד הנקודה טובה עד שיהי' ראויין לברכה.

אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו, יה"ר שנזכה לשמור דרך ה' כאשר לימדנו באמת וביראה ואהבה, אמן. (הפצה שטיבל שע"י ביהמ"ד אנשי הצדיק בית שמש).

הרב החסיד הצדיק האמיתי ר' אפרים צבי קראקובסקי זצ"ל, המכונה "ר' אפריימ'ל", בעל המחבר ספר "עונג שבת", היה מחשובי אנשי שלומינו בפולין. הוא נולד בשנת תר"מ בעיר פשדבורז' שבפולין, לאביו הגדול ר' אלתר בן־ציון ז"ל, המרא דאתרא והמורה־הוראה בעיר. ממשפחת ת"ח מפורסמים היה אביו, נכדו של רבי דוד'ל מלעלוב זצוק"ל.

לאחר פטירת אביו הגדול, מינו אנשי העיר פה אחד את ר’ אפריימ’ל בנו, לממלא מקומו. ואכן נערץ ואהוב היה על כל בני העיר, חכמה רבה נודעה לו ליישב תמיד את ההדורים בין ברי פלוגתא, ורבות נהנו ממנו בני עירו עצה ותושיה.

אף על רבים מגאוני וצדיקי דורו נתחבב ר’ אפריימ’ל, כרבי אליעזר דוד מראדושיץ זצ"ל והאדמו"ר מראדומסק זצ"ל, אשר החשיבוהו מאוד ובעת שהיו מבני עירו באים להתברך אצלם וכד’, היו אומרים להם: מדוע אתם מטריחים עצמכם עד לכאן, הרי יש לכם בעירכם צדיק וקדוש עליון ור’ אפריימ’ל שמו, אצלו תוכלו להוושע, ואף יותר מאשר כאן… בעת שחלה ר’ אפריימ’ל, כתב פתקא להשימה על ציוה"ק של הרה"ק מראדושיץ זצ"ל, וז"ל: "לזאת נא כאשר אהב אותי בחיים חיותו, והתפלל בעדי. כשנודע לאדמו"ר מגור זצוק"ל על פטירתו של ר’ אפריימ’ל הצטער צער רב, על אשר לא הודיעוהו על כך תיכף, כדי שיוכל להשתתף בהלוייתו (בארץ ישראל).

מסופר כי פעם אחת נזדמן לו להיות בביתו של אחד מאנשי שלומינו, שהיה עני ואביון, ובאותה העת הגיעה לביתו של אותו אחד, חבילה עם בגדים ומזון וכו’. בני הבית שמחו שמחה גדולה עם החבילה, שבתוכה מצאו גם זוג נעליים עבור בנם הקטן, שנזקק להם מאוד. השתתף ר’ אפריימ’ל גם הוא בשמחת הילד, תוך שהוא משתעשע עמו ושמח עמו בשמחתו, עד שהילד עצמו התפלא על כך, איך שאדם חשוב כר’ אפריימ’ל יוריד עצמו כל כך לקטנות… דרכו היה לערוך בכל פעם סיבוב בבתי כנסיות עבור צדקה, סבורים היו כולם כי הוא עושה כן לפרנסתו, אולם למעשה את הכל היה מחלק לעניי אנ"ש, עד הפרוטה האחרונה… עד שבהגיע עת אשר לא יכל כבר לנהוג במנהג טוב זה כבימים ימימה. חלוש מטבעו היה, ופעם אחת לפני תפילת שחרית נחלש מאוד, הבחין בכך אדם אחד, רץ בטוב לבו והביא לו כוס חלב חם, בתחילה סרב ר’ אפריימ’ל לשתות כפי שנהג רביה"ק לא לשתות אפי’ מים, ולא רצה להפר ממנהגו הטוב, אולם משהבחין בחלישות דעתו של הלה גמע מיד את כל תוכן הכוס, כשהוא מודה לאותו אדם באלפי תודות וברכות.

מידת האמת שלו ותמימותו הגדולה תיראה ביתר שאת מתוך הסיפור כדלקמן, שסיפר ר’ דוד שכטר זצ"ל: הדבר היה בעת בואו ארצה. מחוסר כל היה. אנ"ש, שדאגו לעתידו הכלכלי, הפצירו בו כי יגש אל המשרד שהוקם בימים ההם, על ידי רבני רוסיא, כדי לתת תמיכה חודשית לרבנים מכל הארצות אשר באו ארצה ואין להם כיצד להתפרנס. נתרצה איפה ר’ אפריימ’ל והלך בלויית ר’ דוד שכטר, כשנכנסו למשרד נשאל ר’ אפריימ’ל: האם היית רב בחוץ לארץ? וענה מיד שלא היה רב. אשר על כן פטרוהו בלא כלום. בדרכם חזרה הביע ר’ דוד את תמיהתו: מדוע אמרתם כך, הרי הייתם מורה הוראה בפשדבורז, וגם לזאת רב יקרא?! ענהו ר’ אפריימ’ל מיניה וביה: "האם בשביל כסף מותר לשקר? והרי בוודאי כוונתם היתה לאב"ד, וכזה לא הייתי מעולם…" כישרון מיוחד היה בו להסתיר את גדלותו ככל האפשר, ואך מעט מגדלותו וקדושתו הנוראה בלטה לעין כל. ידיד טוב היה לו לר’ אפריימ’ל ור’ ישראלקי שמו, פעם נענה ואמר לו בלשון חיבה: "אפריימ’ל! מכל העולם אתה יכול להתחפש ולהיעלם, אבל לא ממני."

שלוחים רבים לו לצדיק והוא צופה ומביט מסוף העולם ועד קצהו, אחר המקורבים שלו למשכם אליו. הפעם היה זה החסיד ר’ נחום שטרקס (שוסטר) ז"ל. אשר לו הועידה ההשגחה העליונה את הזכות הגדולה להפוך את ר’ אפריימ’ל העובד ה’ מנעוריו, לברסלבר חסיד בכל רמ"ח איבריו. דרכו של ר’ נחום דנן היתה, לסובב מעיר לעיר ומכפר לכפר, ולהודיע "כי יש נחל נובע"! כלי מלא וגדוש, היה ר’ נחום. שפע הוא שיחות וספורים על זקני החסידים אשר באומן. ושיחות וסיפורים אלו יש בהם כדי להלהיב את הלב ולהמיס את האבן שבו. אולם, רבים בזו ושחקו לו לר’ נחום: הן אדם פשוט הוא שלא יודע ללמוד, ומה לו ולשיחות הקדושות… אולם הוא אינו שת לבו לכל זאת, וכך מוצא את עצמו ר’ אפריימ’ל מבקש האמת מאזין לשיחותיו והגיגיו של ר’ נחום. אזנו הרגישה קלטה את האור, וכך ניצתה אש שלהבת קדשו של רביה"ק בלבו, מתקרב הוא יחד עם חברו הטוב "ר’ פנחס העילוי" לדרך רבינו.

דבר נוסף גרם לו לר’ אפריימ’ל להדבק ביתר שאת בדרך רבינו, היה זה בעת שהזדמן לו להיות בורשא העיר וכדרכו בקודש הלך להתפלל עם חסידי ברסלב, ואנשי שלומנו מפולין הן ידועים היו בתבערת לבבם בכל עניני רבינו. כשראה את גודל התלהבותם בעת תפילתם, חשב ר’ אפריימ’ל לעצמו, כי הם צדיקים גדולים העוסקים לבטח רק בעבודת ה’, ומה מאד התפלא כאשר שאל על עסקו של כל אחד ואחד מהם ונענה כי אחד מהם סנדלר, רעהו חייט במלאכתו ואילו השלישי נושא חבילות סחורה!… התפלא מאד ואמר, אם אלה הם הפשוטים שבאנשי שלומנו – בודאי הגדולים מהם מופלגים הם במעלה מאד… מני אז נתקיים בו בר’ אפריימ’ל "אחזתיו ולא ארפנו"; את כל נפשו ונשמתו מסר עבור קיום עצות הצדיק, כפי שניכר מתוך מכתביו הרבים שנדפסו בספר "עונג שבת".

מופלאה היתה מידת התבטלותו ומסירות נפשו עבור כל עצה מעצות רביה"ק. פעם חלה בריאותיו באופן חמור, יעץ לו ר’ דוד שכטר שילך אל הרופא. סירב ר’ אפריימ’ל מכל וכל, בטענו כי רבינו הקדוש הורה להתרחק מרופאים ורפואות. הפציר בו ר’ דוד כי ילך לכל הפחות לשמוע את חוות דעתו של הרופא, לזאת כבר הסכים, וכשבדקו הרופא נבהל מאד ממצבו ואמר, כי לפי מצבו אין לו סיכוי לחיות יותר משבעה שבועות. ר’ אפריימ’ל לא שת לבו אל "נבואותיו" של הרופא, ואמנם חי לאחר מכן שבע שנים תמימות.

ר' אפרימ'ל היה רגיל לומר בהתעוררות: "השם נפשינו בחיים ולא "נתן" למוט רגלינו" אם לא היה לנו את מוהרנ"ת ז"ל היה חס ושלום למוט רגלינו, לא היה לנו במה להתחזק.

ידוע היה ר' אפרימ'ל קראקובסקי מפשעדבורז' בגאונותו העצומה ובעמקותו הנפלאה אשר קיפל והסתיר בשולי אדרתו ברוב תמימותו וענוותנותו. מתורתו וחידושיו נותר מעט מן המעט, נועם צוף אמריו אשר שלח אל תלמידו ר' הלל מיכאליץ ז"ל, שם באגרות אלו העלה את חידושיו וביאוריו אשר מתובלים בטוב טעם עם דברי חז"ל על פי ההקדמות של רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן ושיחותיו הקדושות, אגרות אלו נתקבצו לפני כ-50 שנה בספר שנקרא "עונג שבת" אותו ליקט וערך תלמידו החסיד ר' יעקב הלוי דב ז"ל, שם חילק את סדר המכתבים לפי פרשיות השבוע למען ישמשו כ"עונג שבת" לכל החפצים להתענג על תורת הצדיק.

אך למרות זאת, רבים חשבו כי הצורה בה סודר הספר בזמנו לא הייתה מושלמת – בעיקר בגלל שהמכתבים לא סודרו לפי סדר כתיבתם וכן הקשר לפרשת השבוע היה לוקה בחסר. אי לכך נרתם לעניין המדפיס המפורסם ר' אברהם נחמן שמחה ויצהנדלר זצ"ל וליקט את החיבור מחדש בשני חלקים – חלק אחד על התורה ועל הש"ס ומועדי השנה, וחלק שני לפי סדר התורות בליקוטי מוהר"ן ושאר ספרי רבינו הקדוש וענייני עבודת ה'. לדאבון לב הוא לא זכה להגשים את רצונו עקב הסתלקותו הפתאומית לפני כשנתיים, אך בנו ר' שלמה יהודה ויצהנדלר שליט"א לקח זאת על עצמו ולאחר עמל ויגיעה הודפס בשנה בעברה הספר "שער אפרים" שהוא כפותח שער בפני הלומדים החפצים להתבשם ממכתביו של ר' אפרים מפשעדבורז' זצ"ל.

את תפילת הימים הנוראים של שנת תש"ו עוד התפלל בקיבוץ של אנשי שלומנו, בהתעוררות עצומה. לאחר תקופה קצרה חלה בהצטננות קשה, כשראו תלמידיו כי מחלתו גוברת, היו נשארים נעורים ליד מיטתו – כשבכל לילה נשאר מישהו אחר מאנשי שלומנו לסעוד אותו בחליו.

בלילה האחרון לחייו הרבה לדבר עם תלמידו ר’ יעקב דב הלוי ז"ל כמעט כצוואה, והזהירו מאד לבל יהינו לומר עליו דברי הספד ואפילו סתם שבחים. שום שמץ של פחד לא ניכר היה על פניו, שרוי היה בישוב הדעת נפלא כאחד הצדיקים הגדולים. כשראה שכבר נתקבצו אנשים רבים ליד מיטתו אמר בהתעוררות: הרי יש כאן מנין, יכולים אם כן להתפלל מעריב – – –

– – – איה העט אשר תוכל לתאר את תפילתו האחרונה של ר’ אפריימ’ל – מאנשי רבינו האמיתיים, אשר חי ונשם את אורו הגדול של רבינו הקדוש עד נשמת אפו האחרונה. תפילתו היתה אז בדבקות נפלאה ברתת וזיע, כל מי שנכח שם לא שכח לעולם את תפילת מעריב זו, ובפרט בעת שהגיע ל"שמע ישראל" היה כל גופו הטהור מרתת זמן רב מאימת הבורא.

עד נשימתו האחרונה שנשם כאן בעולם ההבל – היה דבוק ומקושר בבורא עולמים, בלב שמח ובנפש חפיצה הכין עצמו לקראת עליה לעלמא דקשוט, ונסתלק בקדושה וטהרה בט"ז טבת שנת תש"ו לפ"ק בעיר הקודש ירושלים תובב"א. זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.