מתחילים לצעוק "הצילני מקליפת המן עמלק" מט"ו בשבט

עני, עבודה, עני עובד, מתנות לאביונים, קליפת המן עמלק — מתנות לאביונים עניים הגונים

לפני פורים צועקים הציליני מקליפת המן עמלק – כדי להכניע את הקליפה של העצבות והמרירות והעצבות של עמלק שמכניס בישראל ומביאו לידי כל הרעות והמידות רעות, ומחלות נפש, שנאת אחים והתורה והמצוות והתרחקות מהשם יתברך. וזכני לקדושת מרדכי ואסתר – שמכניסים לשמחה אמיתית בריאות הנפש, הצלחה והתעלות רוחנית וגשמית בכל התחומים…

הציליני מקליפת המן עמלק וזכני לקדושת מרדכי ואסתר

חדשה"ט !

מוהרנ"ת ז"ל אמר "כשצועקים (כן הדפיס ידידי ר"י צינג'ל ב"נחלי השבת" גליון 12. וכן בעלון שיצא בישיבת ברסלב ב"ב. אמנם דומני ששמעתי מרלו"י ז"ל מ' יום (40 יום לפני פורים – יוצא ב-ט"ו בשבט) ולא ל'. וכנ"ל עיקר. ומ"מ בכתבי תפסתי המועט, שהוא לכו"ע) שלושים יום קודם פורים "הצילני מקליפת המן עמלק" אפשר לראות את מרדכי הצדיק בקריאת המגילה.

והנה ידוע מאחז"ל (מגילה דף י, ע"ב) שהמן עשה א"ע עבודה זרה, וידוע שעמלק "גימטריא ספק", דהיינו קליפת בילבולי דעות והשקפות בכל דבר הנוגע לאמונתינו הקדושה והשקפת התורה, שעל זה נאמר בתוה"ק (במדבר טו, לט) ולא תתורו אחרי לבבכם – זו מינות כמ"ש חז"ל (ברכות דף יב, ע"ב). היינו כנ"ל השקפות הנוגדות להשקפת התורה. וכל זה בא ע"י פגם המוח שהוא פגם הברית הגורם לכך כנודע. שזה בחי' עמלק, בחי' (דברים כה, יח) אשר קרך בדרך, לשון קרי ופגם הברית.

והנה (לפי שיטה זו שלושים יום לפני פורים, היינו) ט"ו בשבט, הממשמש ובא, הוא יום לידת המאור הגדול גאון עוזינו מוהרנ"ת ז"ל אשר נשמתו הדגולה ירדה ביום דקיימא סיהרא בשלימותה, בראש השנה לאילנות, באמצע תקופת טבת ממש, שהוא מרמז ביותר על בחינת 'בת עין', וכמבואר היטב בליקוטי הלכות (הלכות ערלה, הלכה ה, אות ו, ע"ש, וינעם לך), שכל זה מרמז רמזים נפלאים על מוהרנ"ת ושליחותו בעוה"ז, כי הוא זכה להתבטל בתכלית השלימות לרבינו הקדוש אור החמה כאור שבעת הימים, וע"כ זכה לבחי' אור הלבנה כאור החמה (ע' בליקו"מ ח"א תורה א. ועוד), ורבינו ז"ל הסמיכו בכמה הזדמנויות בכמה אופנים כבר סמכא יחיד לכל מה שנוגע לדעת רבינו ז"ל ועניניו.

והוא הוא אשר זכה "להשקות אילנות" לדורו ולדורי דורות אשר עשו עושים ויעשו פרי לתפארת לנצח נצחים, כי האדם עץ השדה (דברים כ, יט), וכדאיתא בסיפורי מעשיות שהמלך ציוה שעיקר העיסוק יהי' להשקות אילנות. והבת עין מרמז לבחי' ענוה כמבואר בליקו"ה שם.

וכנודע שמוהרנ"ת ז"ל הי' שפל בכך וענותן מאד, שזה בחי' הבת עין, בחי' השחרות, בחי' ענוה כמ"ש חז"ל (סנהדרין יד.) הוו קבל וקיים, שזה בחי' ענוה ושחרות, וכדמתרגם אונקלוס בכל מקום. (ע' שמות י, כ"ב, ויהי חושך אפילה ות"א חשוך קבֵל, וכן בכ"מ).

והנה כל דבר שבקדושה צריך הכנה כנודע, ואזי הדבר נעשה בהידור וביישוב הדעת ובכוונה שלימה, משא"כ דבר שנעשה בחטף חסרים בו כל הבחינות הקדושות הנ"ל, ולפעמים ג"כ ח"ו יתכן שיזלזל לגמרי וישכח את עשייתו וקיומו ע"פ התוה"ק ורצון ה'.

והכל הוא מפלאות בעל הנפלאות תמים דעים, כי הכל הוא מאת ה', ומאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו, כי לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון (משלי טז, א), כי אני כשהתחלתי לכתוב מכתב זה הי' בדעתי לכתוב לך בענין מה דאיתא בספר חסידים (סי תתשכח) וז"ל יש טובה שהיא מביאה רעה, כגון המשתכר בשבת, שמא יעשה מלאכה מתוך שיכרותו, וכן מי שמכה בני אדם בשיכרותו, מוטב שלא ישתה יותר מידאי כדי שלא ישתכר.

ומתוך זה נזכרתי מבעל תשובה שהתפרסם בעולם שעשה תשובה ע"י עורב שרדף אחריו והי' מתנפל תמיד עליו, והנ"ל חזר בתשובה וראיתיו פעם בשבת קודש בבית מו"ח ר' יצחק גלבך ז"ל, והיה שותה כמה כוסות יין אשר לא כדת [והוא בטעותו טען שזה לכבוד שבת קודש], ומתוך כך נזכרתי מאזהרת רבינו רבי מברסלב נחמן ז"ל לא לשתות הרבה אפי' בשבת ויו"ט וכו' כ"א מעט ממש להרמת המוחין,

וכנודע מדעת רבינו ז"ל להתרחק מאד ממשקה המשכר אפי' בסעודת מצוה, ומתוך כך נזכרתי מיום הפורים הקדוש ותיקוניו הנפלאים שנעשים דייקא ע"י שתיה ושיכרות ביום הקדוש ההוא [ושגם גם אז לא לכל אחד מותר להשתכר, ומי שיוצא תקלה תחת יוד אפילו בפורים, יזהר בכפליים בעתיד משתיה המשכרת אפי' בפורים], ומתוך כך נזכרתי שאכן הנה הנה ט"ו בשבט בשער בעוד שבוע ממש, ועי"ז התגלגל מכתב זה כמו שהוא.

ויהי רצון שנזכה לצעוק ולהנצל מקליפת המן-עמלק ומכל דבר רע, ונזכה להשקפות נכונות וקדושות ע"פ תוה"ק, ונזכה לקרב בני ישראל לעבודת ה' ולחזקם ולעוררם ולהשקות אילנות כפי טובתם וצרכיהם, ולהתבטל לצדיקים האמיתיים, ולענוה, ונזכה לעשות תמיד נחת רוח לבורא יתברך שמו.