הפרנסה בנקל באה ע"י שמחה | פרשת ראה

בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק פרשת ראה | לכבוד... אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע

הפרנסה בנקל באה ע"י שמחה | פרשת ראה:

וזהו (דברים יב-חי) "ושמחת לפני ה' אלקיך בכל משלח ידך".
השי"ת ברא את העולם באופן שאדם צריך כסף למזונותיו ומזונות אנשי ביתו,
וכן לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. ולזה צריך להתעסק באיזה משלוח יד,

אבל מאידך העיקר העיסוק שצריך האדם לעסוק בעולמו במשך כל ימי חייו, זהו תורה ועבודת ה', כי לכך נוצרנו.
ולכן צריך האדם לעסוק בשניהם, במשלוח יד כדי פרנסתו, ושאר כל היום לעסוק בתורה ועבודת ה'.

וכתב הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה פרק ג ה"ו ואילך) וכך היא דרכה של תורה, פת המלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וכו' ובתורה אתה עמל, שמא תאמר עד שאקבץ ממון אחזור ואקרא, עד שאקנה מה שאני צריך ואפנה מעסקי ואחזור ואקרא, אם תעלה מחשבה זו על לבך, אין אתה זוכה לכתרה של תורה לעולם,
אלא עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי (וכמ"ש הרמב"ם לעיל פ"א הי"ב),
כיצד? היה בעל אומנות, והיה עוסק במלאכתו, שלוש שעות ביום, ובתורה תשע!!!)
ולא תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה, כתוב בתורה (דברים ל-יב) לא בשמים היא, ולא מעבר לים היא. 'לא בשמים היא' – לא בגסֵי הרוח היא מצויה, ולא במהלכי מעבר לים היא.

לפיכך אמרו חכמים לא כל המרבה בסחורה מחכים, וצוו חכמים הוי ממעט בעסק, ועסוק בתורה:
מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא. ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעוה"ב, שנאמר (תהלים ב, קכח) יגיע כפיך כי תאכל, אשרך וטוב לך. אשריך – בעוה"ז. וטוב לך – לעוה"ב, שכולו טוב.
וראה בכסף משנה שהסכימו כל חכמי הדורות, משום (תהלים קיט, קכו) עת לעשות לה', הפרו תורתך, לקבל הספקה מהציבור ותומכי תורה, שאילו לא הייתה פרנסת הלומדים מצויה לא היו יכולים לטרוח בתורה כראוי, והיתה התורה משתכחת ח"ו, ע"ש.

והנה אע"פ שהעיקר הוא עסק בתורה ועבודת ה',
מ"מ אין זה רצונו יתברך שכאשר עוסק בעבודה או במשא ומתן ושאר משלוח יד לפרנסתו,
יהא בצער אנחה וגניחה ותסכול ועצבות ומרה שחורה אלא "ושמחת לפני ה' אלקיך בכל משלח ידך".
כי ההכרח לא ישובח ולא יגונה (מאמר החכם), ומכיון שמוכרח לעסוק בכך הרי שזהו רצון ה',
וזה מה שהשי"ת רוצה ממנו כעת, וא"כ יש בכך משום עבודת ה' ועשיית רצונו, וא"כ איך יהי' עצוב ומתוסכל,
אלא אדרבא "ושמחת לפני ה' אלקיך בכל משלח ידך" ועבדו את ה' בשמחה,
ויתנהג ביושר ובדרך ארץ ויקדש שם שמים בכל מעשיו,
וכמ"ש חז"ל (יומא פו.) ואהבת את ה' אלקיך (דברים ו) שיהא שם שמים מתאהב על ידך,
שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו?
אשרי אביו שלימדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו,
עליו הכתוב אומר (ישעיה מט) ישראל אשר בך אתפאר.

ומבואר בליקוטי מוהר"ן (ח"א צו) שכל העוסק במו"מ באמונה – מקיים מצוות עשה של ואהבת.
ומבואר (שם ח"א לה. ו) שע"י מו"מ באמונה מחדשין נשמתו.
ועיי"ש (באות ח) שמו"מ באמונה, זה בחי' הקרבת קרבן תמיד והקרבת הקטורת.
עוד מבואר (שם ח"א נד. ג) שמי שעושה מו"מ באמונה עי"ז מעלה ומתקן ניצוצות הקדושה שנפלו
ומשלים ומאיר הארה בנפש רוח ונשמה שלו. ועי"ז מיחד קוב"ה ושכינתיה.

והנה בודאי שהאדם מצד עצמו צריך להעדיף ולהשתוקק ולהתפלל
שיזכה לפרנסה באופן שיוכל לעסוק כל היום בתורה ועבודת ה'
בבחי' (תהלים כז-ד) שבתי בבית ה' כל ימי חיי,
אבל כל זמן שהמצב הוא לא כזה וצריך ג"כ לעסוק בפרנסה – יעשה כן מתוך שמחה, וכנ"ל.

בברכת התורה וכטו"ס ישיבת נצח מאיר ירושלים | הר' שמעון יוסף הכהן ויזנפלד