העלאת ניצוצות !

אַךְ כֵּיצַד יְכוֹלִין לְהַעֲלוֹת נִיצוֹצוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ,

הָעֵצָה הוּא כָּךְ. כְּשֶׁיִּסְתַּכֵּל בִּדְבַר מָה, תֵּכֶף, יַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה אוֹתִיּוֹת וְנִיצוֹצוֹת. וּמִן הָאֱמוּנָה הַזֶּה נַעֲשֶׂה זַיִ"ן, שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים ל"ג) :

"וְכָל מַעֲשֵׂיהוּ בֶּאֱמוּנָה". וְהָעֲשִׂיָּה הִיא שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, וְהָאֱמוּנָה הִיא הַשְּׁבִיעִית [בחי' ז],

וְאַחַר-כָּךְ יְצָרֵף אֶל הָאֱמוּנָה הַחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דִּבְרֵי-הַיָּמִים א כ"ח) : "דַּע אֶת אֱלֹקֵי אָבִיךָ".

וֶ- אֱלֹקֵי אָבִיךָ, הִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ 'מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם'  (חֻלִּין יג:), שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר,  

וְ- דַע, הִיא הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל. וְחָכְמָה הִיא יוּ"ד, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י  (שְׁמוֹת ט"ו) : "אָז יָשִׁיר", 'שָׁר לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא יָשִׁיר, י' עַל שֵׁם הַמַּחֲשָׁבָה נֶאֶמְרָה'.

וּמֵהַ- יּוּד וְהַ- זַּיִן הַנַּ"ל, נַעֲשֶׂה עַיִן, כִּי ז' פְּעָמִים י' בְּגִימַטְרִיָּא ע'.

וְעוֹד, הָעַיִן הוּא חָכְמָה, כִּי חַכְמֵי הַעֵדָה נִקְרָאִים "עֵינֵי הָעֵדָה" (בַּמִּדְבָּר ט"ו).  וּמִמֵּילָא כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עַיִן כָּזֶה [בחי' אמונה+חכמה], כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּדָבָר מֵהָעוֹלָם, בְּוַדַּאי נִתְעַלִּין הַנִּיצוֹצוֹת.

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב  (שְׁמוֹת כ"ח) : "וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר", 'צִיץ', מִלְּשׁוֹן הִסְתַּכְּלוּת. (עיין זוהר ויקהל ריז ע"ב שלח קעה).

כְּשֶׁהוּא טָהוֹר כַּנַּ"ל, בֶּאֱמוּנָה וּבְחָכְמָה,

אָז, "וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חוֹתָם", הַיְנוּ שֶׁתִּפְתַּח עַל-יְדֵי עַיִן כָּזֶה הַנִּיצוֹצוֹת הַחֲתוּמִים בְּכָל הַדְּבָרִים, וְתַעֲלֶה אוֹתָם "קדֶשׁ לַה' ".

וְהַנִּיצוֹצוֹת הֵם אוֹתִיּוֹת, וּמֵאוֹתִיּוֹת נַעֲשֶׂה דִּבּוּרִים, וְעַל-יְדֵי הַדִּבּוּרִים מַשְׁפִּיעַ רַב טוּב לְיִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁמַּעֲלֶה נִיצוֹצוֹת מֵהַדָּבָר, אֲזַי הַדָּבָר הַזֶּה נַעֲשֶׂה אֶפֶס, כִּי הַנִּיצוֹצוֹת הֵם הַחִיּוּת  שֶׁל הַדָּבָר: (ליקו"מ צד).

מתוך הליקוטי מוהר"ן (הר' עמיאל).

מאמר נוסף על העלאת ניצוצות