המצפון שבלב האדם | פרשת בהר

המצפון שבלב האדם דופק וצועק חזור בך…
ומה העיצה היעוצה לברוח ממנו, להסתיר אותו? או פשוט להקשיב לו ולהתנקות ממנו?
כנסו לקבל הדרכה ודרך ישרה בעבודת השם ע"י ראש ישיבת ברסלב מאיר | פרשת בהר.

המצפון שבלב האדם | פרשת בהר

בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר פרשת בהר.
לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור עם פרשת השבוע.

וזהו (ויקרא כה – א, ב) "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור .. ושבתה הארץ.."

אמרו חז"ל (מדרש תנחומא ישן, בהר ב) אמר רבי שמואל בן גדליה:
אין לך פרשה בתורה שאין בה כותרת מלמעלה ובסיס מלמטה
[כמנורה הזאת שכל חוליותיה דבקות ומצומדות מן הכותרת למעלה ועד לבסיסה].
מה כתיב למעלה מן העניין? וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר, דבר אל בני ישראל וגו' ושבתה הארץ.
ואחר כך פרשת יובל (להלן פסוק ח) וספרת לך שבע שבתות שנים, ללמדך שאם לא שמר שמיטה ויובלות, לבסוף ימכור מטלטלין שלו שנאמר (להלן יד) וכי תמכור ממכר וגו'.
חזר בו מוטב, ואם לאו – סוף שמוכר שדהו שנאמר (להלן כה) וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו.
חזר בו – מוטב, ואם לאו – סוף שהוא מוכר את ביתו, שנאמר (להלן כט) ואיש כי ימכור בית מושב.
חזר בו מוטב, ואם לאו – סוף שהוא מסבב על הפתחים שנאמר (להלן לה) וכי ימוך אחיך.
חזר בו – מוטב, ואם לאו – סופו שהוא נמכר לך שנאמר (להלן לט) וכי ימוך אחיך עמך, ונמכר לך,
חזר בו – מוטב, ואם לאו – סופו שהוא נמכר לגוים שנאמר (להלן מז) וכי תשיג יד גר תושב עמך. ע"כ.

חזור בך

והנה הסגנון והלשון הקדוש שתפסו חז"ל מאד מאד מעורר, דהיינו אמרם "חזר בו – מוטב, ואם לאו.. חזר בו – מוטב, ואם לאו .. חזר בו – מוטב, ואם לאו…"

והנה באמת דבר זה ואזהרת חז"ל בסיגנונם המיוחד –
שייך כל הזמן לקשר עם כל אחד מאתנו, ומדבר אלינו ממש,
כי כידוע (קהלת ז-כ) אין צדיק בארץ אשר יעשה [רק] טוב ולא יחטא,
וכל אחד מאתנו מזלזל או נכשל באיזהו פרט, שהוא שלא כרצון ה',
ואזי מתחיל תהליך של אזהרות ותזכורות בכל מיני אופנים, וקול המצפון, ומעט היישוב הדעת שבנו צועק וזועק
ואומר "חזור בך – ואז מוטב, ואם לא.." ואם לא – יעלה לך בממון, וכל פעם יותר ממון,
יעלה לך בבריאות, וכל פעם הדרדרות, ויעלה לך ביותר בריאות. וכו' וכו'.

עונש

ומה שיותר גרוע, מעונשים בענייני עולם הזה, ישנו עונש רוחני נוראי –
שהאדם הולך ומתרחק מהשי"ת, מתורתו הקדושה, מצדיקי אמת.
ויראת שמים שלו – יורדת כל פעם יותר מטה, וכל חייו גשמיים ורוחניים הולכים ומסתבכים.

ואין עצה ותבונה אלא להתנער מעצלותו ותרדמתו ומהרגלים הרעים שסיגל לעצמו,
ולחזור בתשובה שלימה מעכשיו, בלי דחיות ותירוצים, ויש לקרוא לילד בשמו –
זה גזל (גזלן), זה לשון הרע (בעל לשון הרע!) זו בטלה (בטלן מדברי תורה ועסק המצוות), מזלזל בדיקדוק הלכות המצוות וכו' וכו'.

העיצה

והעיצה היעוצה הוא לעשות חשבון הנפש יום יום ולהתבודד לפני ה', ולפשפש ולמשמש במעשים, האם הקום עשה ומעשיו רצויים לפני ה'.
וכן בשב ואל תעשה, ולחשוב טוב על מה אתינא להאי עלמא שפילא, ואיך ראוי לבלות ימי חיינו, והאם מעשינו רצויים לפני ה',
וחשוב באמת מאד מאד, להיות אמיתי ולא לרמות את עצמו,
ולעצור ולערוך בדיקה מדוקדקת במקומות שצריכים לכך או עכ"פ חשודים שכאן משהו לא בסדר או טעון שיפור,
ולהתחנן לפני ה' שיאיר עיניו, עיני השכל, ויזכה להשתנות יום יום לטובה,
ואל יאמר שהזמן יעשה את שלו. כי זו היא עצת היצר הרע, להרדימו שוב ושוב, אלא כל ימיו יהיו בתשובה.

(אמר המעתיק: ואם יעשה כן ממילא המצפון שלו יהיה נקי ושקט וחייו מיושבים ורגועים בדרך השם בלי לחץ ובביטחון שהוא בכיוון הנכון)

ויהי חלקנו עמהם.