ההצלחה והכישלונות הכל מן השמיים לפי מעשי האדם | פרשת מקץ

בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר מקץ | לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע

ההצלחה והכישלונות הכל מן השמיים לפי מעשי האדם | פרשת מקץ.

(בראשית חא-א) "ויהי מקץ שנתיים ימים, ופרעה חולם, והנה עומד על היאור".

איתא במדרש רבא (פ"ט) "ויהי מקץ", מה מרומז בתיבת 'מקץ'? אלא, נאמר (איוב כח) קץ שם לחושך, שזמן נתן הקב"ה לעולם כמה זמן יעשה באפילה וכו', זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, וכיון שהגיע הקץ, חלם פרעה [ובדרך זו באה הישועה ליוסף], ע"כ.

והנה יסוד עצום בהשקפה הנכונה – כתוב במדרש, ובבית הלוי (בריסק) חידדו, שאכן לא חלום פרעה היה הסיבה לגדולתו של יוסף, אלא משהגיע מן השמים זמנו של יוסף לעלות לגדולה – חלם פרעה חלומו, ועי"ז נתגדל יוסף,

וכן כל הצלחה בעניני העולם הזה, על ידי מלאכה או על ידי מסחר כלשהוא – לא הם הגורמים את ההצלחה, אלא משנגזר מן השמים על האדם להצליח – הסיבות הם השליחים לדבר. ע"כ.

והנה יסוד הנ"ל הוא כלל גדול בתורה, ונוגע למעשים שבכל יום ויום, ואנשים טועים בדבר זה מאד, כי למשל ולדוגמא אם היתה תאונת דרכים, ומישהו נפצע בה, או נקטע רגלו, או מת (בכולם רח"ל) העולם יאמר שבגלל תאונת הדרכים נפצע, או נקטע רגלו או מת, ולא כן הדבר, אלא האמת היא שבגלל שהיה האדם הזה צריך ליפצע, או התחייב קטיעת רגל או מיתה, לכן נזדמנה לו תאונת הדרכים.

וכן אם אדם עשה ותיווך עיסקת נדל"ן גדולה של בנין ענק, ועי"ז הרוויח מיליונים מהתיווך – אומרים העולם שע"י חכמתו או ע"י מזלו שנתמזל לו תיווך הבנין ונהי' למיליונר, ולא כן הדבר, אלא להיפך, מכיון שמן השמים פסקו לו להתעשר ולהיות מליונר, לכן זימנו לו מן השמים עיסקת התיווך הנ"ל,

וכן מאידך גיסא אם אדם השקיע כל כספו שחסך במשך עשרות בשנים בעיסקה מסויימת , ולא צלחה, והפסיד כל ממונו – אומרים העולם שבגלל רוע מזלו או בגלל פזיזותו או טיפשותו הפסיד כל ממונו, ולא כן הדבר, אלא בגלל שנגזר עליו שיפסיד כל ממונו, דחפוהו מן השמים להיות פזיז, או טיפש לשעה, כדי שתתקיים גזירת שמים ויפסיד כל ממונו.

וכעת בעת הכתיבה התנוצץ לי שבאמת זו גמרא מפורשת במסכת ברכות (דף לג,א) תנו רבנן מעשה במקום אחד שהיה ערוד (ופרש"י מן הנחש והצב בא, שנזקקין זה עם זה ויוצא משניהם ערוד – ע"כ. ונקודתו עַרְוַד, להבדיל מעַרוֺד שהוא חמור הבר), והיה מזיק את הבריות, באו והודיעו לו לר' חנינא בן דוסא , אמר להם הראו לי את חורו והראוהו את חורו, נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת אותו עַרוֺד, נטלו על כתיפו והביאו לבית המדרש, אמר להם "ראו בני, אין ערוד ממית, אלא החטא ממית" באותה שעה אמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד, ואוי לו לערוד שפגע בו ר' חנינא בן דוסא. ע"כ.

הרי הדברים מפורשים והם קילורין לעיניים. ובאמת הרבה פסוקים מורים יסוד גדול זה, ומהם מש"כ בספר ירמיהו (ה-נא, כה) שמעו נא זאת עם סַכָל ואין לב, עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו… עוונותיכם הטו אלה, וחטאותיכם מנעו הטוב מכם,

ובעצם זה מש"כ בתורה (ויקרא כו, ג וכו') אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה, ועץ השדה יתן פריו, ואכלתם לחמכם לשובע, וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ ורדפתם את אויביכם, ונפלו לפניכם לחרב ורדפו מכם חמישה מאה, ומאה מכם רבבה ירדופו..

ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצוות האלה, ואם בחוקותי תמאסו, ואם את משפטי תגעל נפשכם.. והפקדתי עליכם בהלה, ונגפתם לפני אויביכם, ונסתם ואין רודף ויספתי עליכם מכה שבע כחטאתיכם והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית. וגו'.

אבל בודאי ובודאי שמידה טובה מרובה על אחת כמה וכמה.

ויהי רצון שנזכה לחזור בתשובה שלימה, ולתקן בשלימות כל הקילקולים, ונושע תשועת עולמים.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר