הידור מצווה מביא ברכה – אפי' במצוות קלות שרגילים בהם… רש"י פירש : אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו (דהיינו שרגיל בהם וקל לו לעשותם כגון ברכות שמברך על המזון, הפרשת חלה, צדקה וכדומה..) תשמעון – ושמר ה' וגו', ישמור לך הבטחתו (וממליא יתן ברכתו).

הידור מצווה – מביא ברכה.

בס"ד, לכבוד….אחדשה"ט!

הנני לכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע עקב, (דברים ז, יב) "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך".

ופרש"י אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו (דהיינו שרגיל בהם וקל לו לעשותם כגון ברכות שמברך על המזון, הפרשת חלה, צדקה וכדומה..) תשמעון – ושמר ה' וגו', ישמור לך הבטחתו (וממליא יתן ברכתו). עד כאן לשונו.

ויש לשאול מה הקשר בין הדברים הרי הבטחה היא הבטחה, והסכם הוא הסכם, והבטחה והסכם לא מפירים ולא מתנים בדברים נוספים ולא תולים בשום דבר. ולמה נאמר קיים שישמור הבטחתו – רק אם ישמרו המצוות שאדם דש בעקביו (הדברים הרגילים והקלים) ?!

ויש לומר שההבטחה ניתנה על מנת שיעשו רצונו יתברך, וכאן פירט שרצונו כולל המצוות קלות שאדם דש בעקביו, וא"כ אין כאן תנאי והתניה חדשה, אלא הבהרה, שטוב לקחת לתשומת לב – גם בדברים הקלים להתאמץ ולהדר בהם ולעשותם בחיות והתלהבות ושמחה…

ועוד יש לומר שבכל חוזה שחותמים ובכל הסכם ובכל הבטחה על מנת משהו ועל תנאי, אם מדקדקים על קוצו של יוד, ועל חוט השערה תמיד יהא ניתן להפר את ההסכם, ולהכי קאמר שאם לא תזלזלו בקיום רצוני גם אנכי לא אזלזל ואקיים הבטחתי, אע"פ שמדין ההסכם אוכל למצוא פירצה והפרה כל שהיא לא לקיים הבטחתי – לא אעשה זאת.

נמצנו למדין: שאין לאדם לזלזל בשום פרט ודבר מרצון ה' [גם כי המתחיל לזלזל בדבר קטן – לבסוף יזלזל בדבר גדול, ולבסוף יזלזל בהרבה דברים קטנים ולבסוף יזלזל בהרבה דברים גדולים].

ועוד למדים שטועה הסובר שאין הקב"ה מדקדק ומוותר, כי אינו כן, כי למען טובת הכלל והפרט, הקב"ה מדקדק ואפילו עם צדיקיו מדקדק כחוט השערה וכמ"ש (תהילים נ, ג) "וסביביו נשערה מאד", וכמ"ש חז"ל שהקב"ה מדקדק בהם אפילו כחוט השערה. וכן אמרו כל האומר הקב"ה וותרן-יוותרו מעלהי, אלא מאריך אפו וגבי דיליה.         

וכבר נודע גודל החיוב לדקדק במצוות, והרבה פעמים ע"י פרט שלא מדקדקים כראוי – אין כאן מצווה כלל, ואפילו עבירה חמורה יש, כגון במצוות התלויות בזמן אם יקיימנו לפני הזמן אפילו בשניה ורגע אחד לא קיים המצווה כלל, וכן אם עושה כן רגע לאחר הזמן כגון המאחר בזמן קריאת שמע. או המדליק אש רגע לפני צאת השבת, ואוכל רגע לפני צאת יום כיפור, או המזלזל בזמן כניסתם. וכן החובש תפילין שפרשיותיהם כשירות 99% הווה אומר שלא הניח תפילין כלל, כי 99% כשר-פירושו 100% פסול. כנודע בהלכות תפילין. ואפילו במילי דרבנן כגון גודל ענין אמירת אמן כנודע מחז"ל, לדוגמה בבית הכנסת בעת אמירת קדיש – אם מתעצל וחולם ולא עונה בזמנו, אלא לאחר זמן – הווה 'אמן' יתומה, שעונשו גדול מאד, וכמ"ש חז"ל ומכאן רואים ג"כ שהשי"ת נוהג עם האדם מידה כנגד מידה, וכמים פנים לפנים (משלי כז יט) וכפי שמתנהג, ככה מתנהגים אתו, והוא הקובע.

ויהי רצון שניהיה ראויים לברכה, ברכת ה'.

בברכת התורה וכטו"ס

ראש ישיבת ברסלב

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד.